איך אתה אוהב את הטרנטינו שלך?

מסתבר שכמויות הדם העצומות בסרטו הרביעי של קוואנטין טרנטינו, "להרוג את ביל" לא הרתיעו את מבקרי אתר "סרט". יגאל קולוף ויאיר הוכנר ראו את הסרט ושניהם מסכימים כי מדובר ביצירת מופת. סרט שמצוטט הרבה מאוד סרטי קולנוע קלאסיים למביני דבר. אלו שלא מאוד מתעניינים בקולנוע יוכלו פשוט להנות מסצינות האקשן הרבות והמסוגננות שמאכלסות את הסרט האלים הזה.יגאל קולוף כתב: טרנטינו משתמש בכל הכלים החושיים שביכולתו כדי לעשות קולנועי צבעוני, סקסי, קיצבי ומושחז - כל זאת בלי לומר אמירות של ממש. וזו גדולה, כשצריך להעביר סרט של שעתיים (וזה רק החלק הראשון מתוך שני סרטים) בצורה מעניינת. ואכן הוא מצליח בכך. השעתיים עוברות ביעף, ולמעט סצינות הפעולה ה'מטריקסיות' המוגזמות באורכן בסוף הסרט, הסרט הוא באמת חוויה חושית לעיניים ולאוזניים. את הצילום הנהדר משלים פסקול מענג של נעימות מז'אנרים שונים במוסיקה (תוכלו לזהות, בין היתר, את נעימת "הרועה הבודד", שאליה מתחבר טרנטינו, כך נראה, יותר מכולן).

יאיר הוכנר מוסיף דברי התלהבות: טרנטינו חוזר ובגדול. "להרוג את ביל" הוא סרט הנקמה המדמם והמרהיב ביותר שנראה על מסך הקולנוע אולי אי פעם. בסך הכל מדובר בסרטו הרביעי של הגאון שהתפרסם אחרי שסרטו הראשון והמעולה "כלבי אשמורת" זכה בפסטיבל סאנדנס. מאז "ג'קי בראון" טרנטינו לקח לעצמו חופש מהתקשורת ושקע בכתיבת התסריט ובהפקת הסרט שעושה כבוד לז'אנרים קולנועים אהובים וקצת נשכחים ביניהם : מערבוני הספגטי, סרטי אומנויות הלחימה הסיניים, סרטי הסמוראים, האנימציה היפאנית ומנה גדושה של ה B מוביז של שנות השבעים.