מי הם המרוויחים הגדולים מההתעסקות האובססיבית במראה הסלבס?

מאת: איריס לקנר

היא רזה מדיי. היא שמנה מדיי. הירכיים שלה מלאות מדיי ושל ההיא רזות מדיי.

לעולם אי אפשר יהיה לספק את כולם כאשר אתה נמצא תחת אור הזרקורים ונתון לשיפוט הציבור השכם וערב.

בהוליווד נוטים לבחון ולנתח כל אינץ' מגופך תחת זכוכית מגדלת. ואתם יודעים מה, כולנו אשמים בכך במידה שווה פשוט מתוף העובדה שאנו משתפים פעולה לדבר. כולנו בוהים ובוחנים את שיפולי גופם של היפים והמפורסמים מעל דפי העיתון ותוהים איך הם עושים זאת.

השאלה הנשאלת היא : מי מרוויח מכל ההתעסקות האובססיבית הזו ומי מחליט מתי לשים קץ לניתוח הפיזי שכוכב כזה או אחר מקבל ?

באחד מהמגזינים בגווני הצהוב היוצאים בארה"ב ומגיעים גם לאירופה התעסקו בקדחתנות האם טרי האצ'ר רזה מדיי או שמה העצמות הבולטות של ניקול ריצ'י הן כבר מוגזמות (החליטו בעצמכם לפי התמונות...).

כאשר ניקול ריצ'י החלה להיראות טוב יותר לאחר אימוני כושר קדחתניים, העיתונים ידעו לפרגן. עתה, משהמשיכה גם להוריד עוד ועוד גם יש לתקשורת say בדבר. כאילו אף פעם אין התרצות. אלו דברים שמשפיעים גם על רוחם של האנשים שבכותרות. או לחילופין, טרי האצ'ר (כוכבת "עקרות בית נואשות") סיגלה לעצמה לאחרונה גוף של רצת מרתון – מה שעלול להיראות מוגזם מדיי לצופי הסדרה. יחד עם זאת, יודעים לענות בתקשורת שזהו חלק ממחיר התהילה. מבחינת המדיה כל חשיפה היא מבורכת וטובה בטווח הרחוק לידוען כזה או אחר וההתעסקות בפרטים הכי אישיים היא חלק מעסקת החבילה. זהו מצב של "תן וקח" לטענתם.

היכן הבאסה ? בעובדה שכל כמות המידע המושקע בהתעסקות החיצונית הזו מראה על כמה שטחית החברה שלנו כיום המתעסקת פחות ופחות בפנימיות האדם ומאדירה את מה שהעין רואה ומפסלת.

ועל כן, הפתרון הוא שמדד ההשוואה צריך להיות מי שבמראה. אל לנו להשוות את עצמנו או היכולות הפיזיות לכל כוכב שמגיח על המרקע אלא להכי טוב שאנו יכולים או רוצים להוציא מעצמו ולדרך שבאמת מתאימה הכי הרבה.

הכתבה באדיבות אתר הדיאטות של ישראל: www.diets.co.il