אנחנו משלימים אחד את השני: ראיון עם אתגר קרת ושירה גפן על המתווך

אין באמת צורך להציג את אתגר קרת. מי שהפך לאחד מגדולי הסופרים הישראליים של דורו, אמן הסיפורים הקצרים המשלבים בין הריאליזם לפנטזיה וזוכה פרס ספיר האחרון על ספרו "תקלה בקצה הגלקסיה". אשתו שירה גפן אוחזת במספר רב של כובעים כאמנית בהם שחקנית, מחזאית, סופרת, תסריטאית ובמאית, שסרטה האחרון "בורג" משנת 2014 הוקרן במסגרת שבוע הביקורת של פסטיבל קאן. היא גם נצר למשפחת גפן, בתם של יהונתן ונורית ואחותו הגדולה של אביב גפן.

שיתוף הפעולה הראשון בין השניים – "מדוזות" - היה להצלחה גדולה כשזכה בפרס מצלמת הזהב לסרט ביכורים בפסטיבל קאן והיה מועמד ל-10 פרסי אופיר. כעת, 13 שנה אחרי, חוזרים הזוג לשתף פעולה לראשונה במיני סדרה חדשה בת 4 פרקים בשם "המתווך" שעלתה בערוץ הצרפתי 'ארטה' ותשודר החל ממחר (17.9) בשידור שבועי בלעדי בסלקום TV.

עברו 13 שנה מאז סרטכם המשותף. מה גרם לכך שלא עבדתם ביחד מאז?

שירה גפן: "קודם עבדתי על 'בורג' ואחר כך עבדתי על סרט חדש שהתסריט שלו זכה בפרס בפסטיבל ברלין ורק בארץ הוא מחכה לתקציב כבר יותר משנתיים, גם בגלל שאין תקציבים מהממשלה הזמנית. בנוסף, הסדרה עצמה הייתה תהליך מאוד ארוך של 6 שנים מהרגע שהתחלנו לכתוב אותה ועד שהיא הסתיימה".

איך הגעתם ליצור ביחד סדרה דווקא בצרפת?

אתגר: " הרעיון הזה היה איתי המון זמן. הגשתי את ההצעה הראשונה לסדרה לאחד הזכיינים בערוץ 10 בהקמה כבר לפני 20 שנה והוא דחה אותה. שנים לאחר מכן פגשנו את יעל פוגל, שהייתה המפיקה השותפה של 'מדוזות', ודיברנו איתה על כך. היא אמרה שכדאי להציע את זה בצרפת כי שם יש יותר טולרנטיות לסיפורים לא שגרתיים, וכך היה".

[*]

כיצד היה לעבוד בשפה שאתם לא יודעים?

"כשהגענו ל'ארטה' הם רצו שמישהו אחר יביים אותה בשל מכשול השפה. אני מאוד התעקשתי וכנראה שהייתי מאוד משכנע. כשהתחלנו לביים, הבנתי שזה יותר קשה ממה שחשבתי שיהיה. עבדנו על שלוש גרסאות - באנגלית, עברית וצרפתית. יעל המפיקה ומתייה אמלריק, שהוא גם השחקן הראשי וגם תסריטאי ובמאי, עזרו לנו. זה לפעמים הרגיש כמו פרויקט עם מספר שותפים עם דעות משמעותיות. הייתה הרגשה של קולקטיב שעובד יחד ולא של במאים שמצווים על שחקנים".

איך העבודה המשותפת ביניכם עבדה?

שירה: "אנחנו מאוד משלימים אחד את השני. בדברים שהוא חזק בהם, אני יותר חלשה ולהיפך. אנחנו צוות טוב".

אתגר: "שירה היא השותפה האמנותית הכי מוצלחת עבורי. זה מגיע מהמקום שיש לנו פרספקטיבות אמנותיות שונות שמשלימות אחת את השנייה ואנו מעריכים אחד את היצירה של האחר".

איך הגעתם לעבוד עם כוכב בסדר הגודל של אמלריק?

"היה לנו אירוע ספרותי בצרפת בו הוא קרא סיפורים שלי. למעשה הוא ממש שיחק אותי קורא את הסיפורים וזה היה מאוד חזק. שירה ראתה את זה ואמרה שהוא יכול להיות התפקיד הראשי כי: 'הוא מבין מה זה להיות אתה'. הוא גם מאוד אהב את 'מדוזות' ואת הספרים שלי והמפיקה הרגישה שיש בחיבור בין שלושתנו משהו משמעותי". [*]

"המתווך" היא יצירה חצי ריאליסטית, חצי סוריאליסטית העוקבת אחר מתווך דירות פריזאי בשם אוליבייה (מתיה אמלריק, "קוונטום של נחמה", "הפרפר ופעמון הצלילה") שנמצא בנקודת שבר בחיים. הוא גרוש, ללא מקום לגור, אינו מצליח לתקשר עם בתו ומקבל הודעה שאמו הלכה לעולמה. הוא ואביו השיכור (הזמר הצרפתי אדי מיטשל) מגלים כי לאם היה בניין דירות שהסתירה מהם אותו הורישה לאוליבייה. כדי להחזיר הלוואה שלקח מנוכל ישראלי-צרפתי ולמכור לו את הבניין עליו להיפטר מדיירת קשישה, חברתו של אמו.

עד כאן לחלק הריאליסטי של הסדרה. בתוך כל האסונות שנופלים על אוליבייה, הוא נאלץ לחזות גם במות חברו, כשבעת מותו הוא מציל דג זהב שהיה שייך לו. מי שמכיר את סיפוריו של קרת, לא יתפלא לגלות שמדובר בדג קסום. לא רק שהוא מדבר, אלא שבזכותו בכל פעם שאוליבייה נרדם, הוא מתעורר באותו הבניין בשנות ה-70, ופוגש ילדה שטוענת שהשכן מקומה מעליה חטף ילד. אט אט החלקים בין העבר והווה מתחברים והוא מבין שכדי לאחות את רסיסי חייו בהווה, עליו להשלים עם העבר השבור שלו.

יש בסדרה חיבור מעניין בין ריאליזם לפנטזיה שמזכיר את הסיפורים שלך. איך הגעתם לטון הזה?

"בכתיבה שלה הסדרה הייתה מאוד פנטסטית וכתובה כמו אגדה. אבל יש משהו בסגנון הנטורליסטי והפיזי במשחק של אמלריק שהוא התעקש שזה יהיה היפר ריאליזם. החיבור הזה בין סיפור מופשט לבין גיבור שמתנהל באופן מאוד קונקרטי וספציפי יצר אגדה היפר-ריאליסטית, שזה קו שהוא מאוד מיוחד לסדרה ואכן מזכיר חלק מהסיפורים שלי. כך לדוגמה יש סצנה בה אוליבייה היה אמור לצעוק על הדג. מתייה אמר שאם הייתה לו כזו סיטואציה עם חבר שלו, הוא היה מכה אותו. כשצילמנו את הסצנה הוא לקח את האקווריום והתחיל לשפוך את המים ממנו. זה לוקח את הצד השכלתני והופך אותו לפיזי יותר".

בעוד ב"מדוזות" עיקר הכתיבה היה על שירה, כאן אתה לקחת את החלק הארי של התסריט על עצמך.

אתגר: "כן ב'מדוזות' הסיפור היה יותר נשי והגיע משירה. 'המתווך' מאוד קשור לחיים שלי, הדמות של המתווך היא הקצנה גרוטסקית של המון תכונות שלי. הדגש היה על דמות של בן אדם הרוס שהפך להיות לא מחובר לעצמו. הוא נכנס לבניין ישן והרוס וכשהוא מסתכל על הבניין הוא יודע שבעבר הבניין היה יפה והדברים בו היו טובים. כשהוא חוזר בזמן לבניין בשיא תפארתו, כך הוא גם יכול לשחזר את האדם שהוא היה".

נדמה שלא פחות משזה סיפור על השבר שבגיבור זה גם סיפור על הורות ואובדן. עד כמה הנושא הזה לקוח מחייך?

"אני חושב שבכל פעם שאני כותב סיפור יש משהו שאני טווה את הסיפור סביבו ואז אני מגלה כשאני קורא אותו שהסיפור הוא על משהו אחר. הייתי קרוב להורים שלי ואהבנו אחד את השני, ועדיין אחרי מותם גיליתי שיש דברים נוספים שהייתי רוצה להגיד והדברים האלו צצו בסדרה בלי שכיוונו אליהם. ביום שהייתי צריך לכתוב את הסצנה בין הגיבור לאמא שלו, אחי הודיע לי שאבחנו לאמא שלנו סרטן ואז שני הדברים השתלבו. אני חושב שיש בסדרה מן השאיפה הבלתי ניתנת למימוש לסוג של קלוז'ר מוחלט עם ההורים שלך".

יש מוטיבים מהסיפורים שלך שחוזרים בסדרה כמו קופת החזיר או דג הזהב המדבר.

"זה נכון ששזרנו מוטיבים כמו קופת החזיר או דג הזהב אבל השתמשנו בהם כחומרי גלם ובצורה אחרת מבסיפורים. מבחינתי דג המשאלות הוא דימוי נורא חזק, זה משהו שגורם לך לשאול את עצמך מה אתה באמת רוצה".

מדוע החלטת ללהק אותך ואת אחיך לתפקיד האחים הפולנים ואת בנך לב לתפקיד בסדרה?

"אני חושב שכל מה שקרה ביצירה קרה במקרה. כשעברנו לצרפת הבן שלנו לא כל כך רצה לעבור ובגלל שהוא שיחק בסרט של רם נהרי 'אל תשכחי אותי' עלה רעיון שאם נכתוב לו תפקיד יהיה לו גם מה לעשות. הדמות של הבן של הנוכל שאביו מלמד אותו את רזי המקצוע הפכה להיות ישראלית כדי שנוכל לשלב אותו בתסריט כי לב ידע רק עברית. לגבי האחים, לפי כללי הקאסטינג של צרפת אפשר ללהק לתפקידים ללא טקסטים רק ניצבים. פחדנו שמאחר והסצנות הן עם אדי מיטשל, שהוא כוכב מוזיקלי גדול, הניצבים לא יהיו מרוכזים ויאטו אותנו. החלטנו פשוט לסמוך על עצמנו ולהיות בשליטה ולכן אני ואחי שיחקנו אותם".

האם לדעתך הקהל הישראלי יתחבר לסוראליזם של הסדרה?

"היה מאוד חשוב לנו שהסדרה תגיע לקהל מקומי כי יש לי תחושה שבארץ הכי מבינים אותה וצוחקים ממנה. יש משהו בקיצוניות הזו בסדרה שדווקא כאן חווים אותה כראליסטית".

מה הפרויקט הבא שלכם?

שירה: "אני אשמח להמשיך ולביים את התסריט שלי ברגע שהקרן יאשרו לי את התקציב כי הכל מוכן. אני גם מנסה לפתח סדרת טלוויזיה".

אתגר: "שיתוף פעולה נוסף שלנו הוא ספר ילדים שכתבנו ביחד בשם 'מחכים לניסים'. אני כותב סיפורים כל הזמן כי זה משהו שאני עושה באופן לא רצוני, אבל יש לי שאיפה לפרויקטים קולנועיים וטלוויזיוניים. אני רואה איך הסדרות הטלוויזיוניות הפכו להיות חלק משמעותי מהזהות התרבותית שלי. פתאום כשאנשים שואלים אותי על ספרים שהשפיעו עליי, אני גם מדבר על סדרות כמו 'שובר שורות', 'הנותרים' ו'הנערים'. כשאני רואה סדרה ממש טובה מתחשק לי לעשות סדרה. כלומר, אם הקורונה לא תיקח את כולנו קודם".