סרט הנעורים שעלה בנטפליקס על מציאת העצמי בצל ההשתעבדות למודלים מלאכותיים של יופי דומה לסרטי מד"ב לנוער שראינו בעבר, אבל מעביר מסר חשוב בנוגע לסדר העדיפויות של בני אדם בעולם, ובכך הוא חתרני הרבה יותר מהחזות המטעה שלו
"כעורים" הוא סרט נעורים בסוגת המדע הבדיוני וככזה יש בו הרבה מהמאפיינים שראינו בסרטים דומים בעבר, כמו "משחקי הרעב", "הרץ במבוך" ודומיהם. יש כאן חבורת נערים ונערות בחברה פוסט-אפוקליפטית עם חוקים משלה, מורדים המנסים להפיל את החברה הזאת שחיים תמיד במנוסה, מדענים המבצעים ניסויים בבני אדם, עיר עתידנית וכלי רכב עתידניים. במרכז הסרט, כמו בסרטים מסוג זה, הגיבור או הגיבורה שלומדים משהו חדש על עצמם ועל סביבתם.
"כעורים" לוקח את הנושאים המוכרים ויש יאמרו הלעוסים לעייפה הללו, ועושה מהם משהו קצת שונה. הרעיון בסרט הוא שבעולם הפוסט-אפוקליפטי, הילדים מופרדים מהוריהם, חיים בפנימייה ענקית שהיא בעצם כלא, עד גיל 16 בו הם עוברים ניתוח פלסטי חדשני שהופך אותם למושלמים או "יפיופים" בלשון הסרט. אז הם עוברים למין עיר תענוגות דקדנטית בה נראה שהם עסוקים בעיקר במסיבות וסלפיז.
גיבורת הסרט אומרת מיד בתחילתו שהסיבה לכך היא שאם כולם יהיו עשירים יפים ובריאים, לא יהיו יותר סיבות למלחמות, והעולם יהיה מושלם, תרתי משמע. אוטופיה שהיא בעצם "מייק-אובר" אחד גדול. זהו רעיון מופרך במיוחד, אפילו בעולם של ספרות ספקולטיבית המיועדת לבני נוער. אבל אולי בכך דווקא טמון כוחו. ההתמקדות של בני הנוער במראה החיצוני שלהם, הרצון לשנות את עצמם על ידי ניתוחים, הזרקות,ושאר הליכים אינה בדיונית. הניסיון לעצור לגמרי את ההזדקנות באמצעים קוסמטיים ומדעיים גם הוא תופעה רווחת. "כעורים" לוקח את התופעות החברתיות הללו והופכת אותם למשל על כוח הדיכוי של משטר היופי, שהופך לרצחני, ומשמיד בדרכו את התרבות האנושית. אם כולם הופכים ל"ברבי" ו"קן" אנושיים, הם גם בובות ריקות וחסרות תבונה.
במרכז הסרט עומדת טלי יאנגבלאד (ג'ואי קינג, "פארגו"), שכפי ששמה מעיד היא ה"דם הצעיר" שעומד לעבור את השינוי. כמה חודשים לפני ההליך שעומד לשנות את חייה, היא עוברת מסע שמערער על כל תפיסת עולמה. טלי היא מאמינה אדוקה בעולם שמוצע לה וחושבת שאם רק תהפוך ליפה, עולמה יהפוך למושלם. באחד הרגעים בסרט, בו מוצעת לה האלטרנטיבה לניתוח, היא אומרת: "אני לא רוצה להיות חופשיה. אני רוצה להיות יפה". זהו בעצם זיקוק של המסר של הסרט: השתעבדות למודל יופי היא מה שמונעת חופש מבני אדם. היא מונעת מהם לגלות מי הם באמת ולעסוק במה שמעניין אותם. כפי שאומרת שי (בריאן טשו), חברתה של טלי המסרבת לעבור את הניתוח, "אני רוצה להמשיך להתבגר". הרצון להישאר צעירים ויפים לנצח הוא רצון מסוכן. זהו רעיון חתרני, בוודאי בחברה המערבית המקדשת את הרצון הזה.
מול החברה המדכאת והרצחנית שמציגה עצמה כמיטיבה עם האנושות, אך למעשה מרעילה אותה על ידי פרחי סחלב, שגם הם משל על הרעילות של תעשיית היופי, מוצבת אלטרנטיבה רדיקלית. המורדים, הקוראים לעצמם ה"סמוק" (עשן) חיים בטבע, עובדים עבודה פיזית קשה, לא משתמשים בכסף אלא בתעשיית חליפין, קוראים ספרים, שאינם קיימים כלל בעיר העתידנית, אינם מופרדים מילדיהם, וכמובן מתבגרים כדרך הטבע. הם לא מייצרים נשק, אך מבעירים את שדות הפרחים הרעילים שהורסים את העולם ומשתמשים בטכנולוגיה ה"עתיקה", למשל מסוקים שמצאו והפכו לסולריים.
גיבורת הסרט עוברת מעולם אחד לשני ומגלה את הקסם בחיים הפשוטים והקשים ביער, וכמובן גם את הקסם של מנהיג המורדים, דייויד (קית' פאוורס, "המציאות המושלמת") שאומר לה ברגע רומנטי: "את יפה בגלל מה שאת חושבת ועושה". העימות הבלתי נמנע בין שני העולמות מגיע ובסופו קליף-האנגר: כיצד תצליח הגיבורה לסכל סופית את המזימות של ה"רעים" מבפנים? האם גם היא תשנה את עורה, תרתי משמע, כשתהפוך ל"יפיופה"?
"כעורים" פונה לקהל היעד של צעירים ומציע להם שלל פעלולים על סקייטבורדים מעופפים שלא נראים משכנעים במיוחד ועיר עתידנית שכמוה ראינו בהמון סרטים. למרות הנושא שלו, הוא אינו מציג באמת גיוון במראה של השחקנים, אך ברוח הזמן כמובן שיש כאן גיוון אתני ומגדרי. כך למשל מנהיג המורדים הוא נער שחור ויפה תואר, שמשוחק על ידי דוגמן. כלומר, גם בסרט שבו אמורים לאתגר את מודל היופי, אין באמת אנשים "לא יפים".
אחת ההברקות של הסרט היא הליהוק של ד"ר קייבל, ה"רשעית" הראשית בסיפור. היוצרים בחרו לתפקיד את לברן קוקס ("כתום הוא השחור החדש") שחקנית טרנסית שחורה. זוהי בחירה חתרנית משום שבסרט ניתוחים "קוסמטיים" שהופכים אותך למישהו אחר הם שורש כל הרע. למרות הפעלולים המגוחכים והעלילה הדי מופרכת, ל"כעורים" יש מסר חשוב בנוגע לסדר העדיפויות של בני אדם בעולם, ובכך הוא חתרני הרבה יותר מהחזות המטעה שלו.
הסרט "כעורים" זמין לצפייה בנטפליקס. לביקורות סרטים נוספות >>
לחצו כאן