חדשות טלוויזיה / סדרות

"ווסטוורלד" - ביקורת הפרק השני

ווסטוורלד - ביקורת הפרק השני
שלח לחבר הוסף תגובה Seret.co.il :: שתף | הוסףשתף
אם הפיילוט התמקד יותר בדמויות של מנהלי הפארק מול ולצד המארחים, הפרק הזה מתעמק במבקרים ובסיבה בגללה הם נהנים להגיע לפארק, תוך מענה על שאלות שנשאלו בפרק הראשון. ביקורת הפרק השני לעונה
הסדרה לוקחת מעט צעד אחורה בשביל להציג בפנינו שורה של דמויות אחרות לגמרי שנראו מעט או לא נראו כלל בפרק הפיילוט בנוסף לדמותו המסתורית, הסדיסטית והמגניבה לחלוטין של אד האריס, והיא מגניבה בגלל שזה אד האריס. אם בפרק הקודם הוצגו המבקרים בתור שורה של עשירים קשישים בעלי אגו עצום, כאן הוצגו המבקרים בתור אנשים רגילים המחפשים מסע רוחני ובריחה מהמציאות.

הפרק השני מתחיל בוקר אחרי הפרק הראשון. דולורס (אוון רייצ'ל ווד) מתעוררת לעוד בוקר נורמטיבי אך נראה שמעלליה בפרק הראשון הצליחו בדרך כלשהי לעלות להכרה שלה. תוך כדי מתמקדת הסדרה לראשונה בשני אורחים ומלווה את מסעם בעולם המערב. הראשון הינו וויליאם (ג'ימי סימפסון, "זודיאק"), אורח חדש שאיננו מבין את כללי המשחק של 'תתחצף, תהרוג, ועשה מה שבא לך לרובוטים', ולעומתו מגיע לוגאן (במשחקו הצבעוני של בן בארנס), אורח ותיק שמרשה לעצמו לעשות כעולה על רוחו לרובוטים המסכנים.



הפרק עוסק בהגדרה של מי אתה ומי אתה חולם להיות. ויליאם מבטא את האדם המופנם והביישן, הוא מסתכל בהערצה על לוגאן החצוף והנהנתן שהינו ההפך הגמור ממנו. נראה שמדובר בעוד אחת מהשאלות הפילוסופיות שנולאן שואל את עצמו. עוד בפרק גם אפשר להכיר לעומק יותר את סיפורן המעניין של שתי נערות ליווי הפועלות במשותף ובתחרות של זו הצעירה יותר והמבוגרת יותר. הצעירה הקרויה קלמנטין בביצועה המהפנט של השחקנית הארמנית אנג'לה סראפיאן ואיב, המבוגרת יותר, אשר מקבלת ממד מאוד אישי במשחקה של ת'נדי ניוטון הנהדרת ("משימה בלתי אפשרית"). אם כבר מדברים עליו, כן בלט בפרק הזה החיסרון של המגע האומנותי בבימויו של נולאן. מרגישים בפרק זה את הבימוי של ריצ'רד ג'יי לואיס ("הסיפור על פי ברני" ובמאי טלוויזיה ידוע) אשר איננו מתאים את עצמו לחזונו של נולאן. מדובר בבמאי מיינסטרים סטנדרטי שלא לוקח סיכונים. אם נולאן היה אמיץ מספיק בפרק הראשון בהצגת הסיפור בסגנון עריכה לא לינארי (בדומה מאוד לאחיו), העריכה כאן היא סטנדרטית והורסת מעט את האווירה שנבנתה בפרק הראשון.

עם זאת, ניתן לשבח את לואיס שכמו בשאר הפרויקטים עליו היה אחראי, הוא תמיד ידע איך להביע רגש בעזרת ויזואליה ובימוי שחקנים נהדר. הוא אמנם לא מתאים לאווירה של הסדרה, אבל מאוד מתאים לדמויות עצמן ונראה שזה ההיגיון בבחירה שלו לפרק הזה באופן ספציפי.

אם בפרק הקודם חשדתי, כאן אני אומר בוודאות- הסדרה מחקה אחד לאחד את נוסחת הנרטיב המוצלח של "משחקי הכס". לקחת ים של דמויות שלכל דמות מניע מוצדק משלה (אם כי לא מוסרי לרוב) ולהפגיש ביניהן תוך התעלמות מנושא ה"נבלים" נגד ה"גיבורים". ככה למעשה הם בונים את דמויותיהם של האורחים כיותר מאשר אנשים עשירים שהגיעו בשביל למלא את האגו ולהגשים תשוקות אסורות.



ההתעללות של בני האדם ברובוטים מוצגות ללא צנזורה (כרגיל לHBO) וללא רחמים. יש קטעים בפרק זה שאפילו הרגשתי צער ורחמים כלפי דמויות שקיבלו דקה של זמן מסך. לעומת זאת, אתה עדיין זוכר שמדובר ברובוטים ומבחינת בני האדם מדובר בניצול כספי שלא יותר גרוע מאשר להרביץ לאנשים וירטואליים ב-GTA.

מטרתם של בני האדם האלה היא לא יותר מאשר בריחה מהמציאות. למרות ההתעללות הפיזית והנפשית, נולאן עושה כל מה שאפשר בשביל לחבק ולדאוג שהקהל יזדהה עם הדמויות שלו, בין אם הם רובוטים או אנושיים. הוא לא רק לוקח את הנוסחה של "משחקי הכס", הוא לוקח ומשכפל אותה שוב לנוסחה מנצחת.

לביקורות על "ווסטוורלד", "אימה אמריקאית", "מר רובוט" וסדרות נוספות - היכנסו למדור ביקורות הסדרות
מתן שאווטר יניב - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות
1ראיתי את הפרק ונרדמתי מרוב שיעמום. אבל מעניין מה שכתבת לא חשבתי ככה אני אראה שוב ירון (26) | 15/10/2016 02:21:37
רלוונטי
 
חיפוש בארכיון 2020
הצג את כל הידיעות / כתבות מחודש ושנה מסויימים (יש לסמן שנה וללחוץ על החודש הרצוי)
2000
2001
2002
2003
2004
2005
2006
2007
2008
2009
2010
2011
2012
2013
2014
2015
2016
2017
2018
2019
2020
או בצע/י חיפוש טקסטואלי בארכיון
בחר/י תאריך: מ עד
חפש בכל הארכיון
The Specials1יוצאים מן הכללציון גולשים10 / 8.9ציון מבקרים5 / 3.4
Birds of Prey2ציפורי הטרףציון גולשים10 / 8.2ציון מבקרים5 / 2.5
The Farewell3הפרידהציון גולשים10 / 7.8ציון מבקרים5 / 3.4
ארכיון הניוזלטר של אתר סרט