פסטיבל ירושלים: עכביש קדוש, 3,000 שנים של כמיהה ועוד

"הבור" סרטו של מיקלאנג'לו פרמרטינו מספק חוויה קולנועית מדטטיבית יוצאת דופן בשקט שלה בעולם הקולנוע העכשווי. הסרט משחזר את חוויותיהם של חוקרי מערות שיצאו בשנות ה-60 לגלות את נפלאותיה של המערה העמוקה ביותר באיטליה ולמעשה באירופה כולה – 700 מטר מתחת לאדמה. במקביל מתואר סיפורו של חקלאי קשיש על ערש דווי. ללא דיאלוגים, סאונד חרישי וצילומים מפעימים מדובר ביצירה החוגגת את כוחו של הטבע ובאותה נשימה את השבריריות של החיים. זה סרט שראוי להיות מוקרן על מסך גדול, אבל גם דורש מהקהל העכשווי הזקוק לשפע התרחשויות המון אורך רוח.

"עכביש קדוש", סרטו החדש והמדובר של עלי עבאסי, מגיע אל פסטיבל ירושלים אחרי שהשחקנית זאר אמיר איבהרימי, זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל קאן האחרון על הופעתה במותחן השבדי שצולם בירדן אך מתרחש באיראן. איברהימי, שחקנית איראנית שנאלצה לברוח ממדינתה וחיה כעת בצרפת, מגלמת עיתונאית חוקרת הדולקת אחרי רוצח סדרתי המחסל נשים העובדות בתעשיית המין. עבאסי, שפרץ בשנת 2018 עם סרטו המטריד "גבול", חוזר הפעם עם סרט ראשון בתחרות המרכזית בקאן. גם הפעם מדובר ביצירה קולנועית עוכרת שלווה אבל לעומת "גבול" שהגיע עם מטען סוריאליסטי ובדיוני, כאן מדובר ביצירה המבוססת על מקרה אמיתי הנשען על ריאליזם. התוצאה ארוכה מעבר לצורך ונעה בין מותחן אפקטיבי, דרמה חברתית, רגעים של הומור סאטירי על המצב באיראן, השמרנות הרצחנית והיחס האיום לנשים לבין דרמת בית משפט. בסופו של דבר התוצאה ראויה ומכובדת, אבל גם ארוכה מעבר לרצוי וחסרת אחידות.

"3,000 שנים של כמיהה" סרטו החדש של הגאון האוסטרלי, ג'ורג' מילר, הקולנוען שהביא לאוויר העולם את "מקס הזועם" ו"בייב", חוזר עם פנטזיה רומנטית מרהיבת עין שתסחרר את החושים שלכם בכיכובם של שניים מהשחקנים הבריטים המדוברים ואהובים בדורנו - טילדה סווינטון ואידריס אלבה. אלתיאה ביני, חוקרת ספרות ומספרת סיפורים, רוכשת בחנות עתיקות באיסטנבול בקבוק קטן ועתיק שמתגלה שחי בו ג'יני. כמו ב"אלאדין", גם הג'יני הזה יכול להגשים שלוש משאלות. הדרך אל ההחלטה אילו משאלות אלתיאה תבקש, תהיה עמוסה בסיפורי הרפתקאות, רומנטיקה והיסטוריה אותם חווה הג'יני באלפי השנים שהוא חי בהם. מדובר בחוויה קולנועית מרשימה ולמרות שמדובר בקולנוע מסחרי היא עדיין יוצאת דופן בנוף הקולנועי הנוכחי ומיועדת לקהל בוגר.

הפסטיבל השנה מציג שני סרטים של קוונטין דופייה, על "לא ייאמן, אבל אמיתי" המלצתי בסיקור הראשון שלי, ועכשיו בסיקור השני אני ממליץ על סרט נוסף שלו המציג בירושלים, הקומדיה הפרועה, "מי שמעשן משתעל", כנראה 77 הדקות הכי מרושעות, ערמומיות ואנרכיסטיות המציגות השנה בפסטיבל. הפעם מדובר במחווה לסדרות/סרטים בסגנון "פאוור ריינג'רס". הסרט מתאר את עלילותיהם של חבורת גיבורי-על בשם "כוח טבק" ומנהיגם עכברוש נוטף ריר ירוק. כדי לחזק את הקשר שהולך מתערער אצל צוות הגיבורים הם יוצאים לגיבושון שבמהלכו הם ודמויות אורחות מספרות צ'יזבטים, כאשר כל אחד יותר פרוע ומופרע מהקודם. התוצאה מצחיקה, פרועה ובהחלט לא מיועד לקהל רחב, רגיש או חובב פוליטיקלי קורקט כי אין שום דבר תקין פוליטית הזה.

[*]

אם עסקינן בפוליטיקלי קורקט, "ברוקר" סרטו החדש של הבמאי היפני הירוקאזו קורו־אדה, מתרחש בדרום קוריאה ומשתתפים בו כוכבי הקולנוע הקוריאנים הגדולים של דורנו - השחקן הקוריאני סונג קאנג־הו ("פרזיטים") והשחקנית דונה בה ("סנס8", "ענן אטלס"). שני גברים משולי החברה, אישה שילדה את התינוקת שלה ורוצה למסור אותה לאימוץ וילד שנמלט מבית היתומים יוצאים למסע ברחבי קוריאה במטרה אחת - למכור את התינוק של אותה אישה שגם נמלטת מהחוק ומהמאפיה אחרי שרצחה את אבי התינוק. אחריהן דולקות שתי בלשיות המנסות להפיל אותם בפח וגם שליחי המאפיה. נשמע כמו מותחן קוריאני מדליק? אז ממש לא, מסתבר שזה סרט דודות דביק למדי שמתאים לפנסיונריות חובבות "סרטי איכות". לפחות מדובר בשחקנים שממש מהנה לצפות בהם ולכן הסבל היה נוח.

הדרמה העתידנית-דיסטופית, "תכנית 75" מתרחשת על רקע משבר כלכלי שבה קשישי יפן הופכים לנטל על האוכלוסייה. ממשלת יפן יוזמת תוכנית שבה היא מעודדת אנשים בני 75 ומעלה לסיים את חייהם בתמורה לתמריצים וכתרומה לחברה. העלילה מתארת את ההתרחשויות ממספר נקודות מבט: אישה ערירית אך פעלתנית שציינה זה עתה את יום הולדתה ה-75 וממהרת להירשם לתכנית; סוכן צעיר של "תכנית 75", העורך כנסים לעידוד הרשמה בקרב האוכלוסייה המבוגרת ומפגש חוזר עם דודו המבוגר משנה את הפרספקטיבה שלו; מריה, עובדת זרה מהפיליפינים, המגויסת לעבוד כאחות סיעודית בחברה. סיפוריהם של השלושה נשזרים ברישול תסריטאי זה בזה והתחושה היא שלמרות רגעים רבים של פיוט, חוכמה ואנושיות התוצאה ארוכה מעבר לצורך ואולי היה עדיף להתמקד בסיפור אחד חזק ולא להתפזר על שלושה, כאשר סיפורה של האשה הערירית חזק יותר והאחרים חלשים יותר.

סרט ישראלי מהתחרות הרשמית בירושלים הוא "יוני אפס" בבימויו של ג'ייק פאלטרו (אח של) שכתב את התסריט בשיתוף תום שובל. בכורתו של הסרט התקיימה בפסטיבל קרלובי וארי. מדובר בהפקה מרשימה ויוקרתית למדי עם תסריט המתאר בצורה חכמה את ההתרחשויות סביב משפט אייכמן. ילד פועל שהיה חלק מהצוות שבנה את הקרמטוריום שבו גופתו של אייכמן נשרפה, התובע במשפט אייכמן שבעצמו היה ניצול שואה וקצין שב"ס שהיה אחראי על השמירה על אייכמן בכלא הישראלי. התסריט החכם נע בין הסיפורים באלגנטיות רבה והבימוי של פאלטרו בוטח, צנוע ולמרות הסיפורים המורכבים הוא מנגיש אותם לקהל בנועם.

לכל הכתבות והסקירות במתחם הפסטיבל >> לחצו כאן, לאתר הפסטיבל ולרכישת כרטיסים >> לחצו כאן