פסטיבל ברלין 2024: 5 הסרטים שאנחנו הכי מצפים להם

האימפריה (L'Empire)

עם אסתטיקה מינימליסטית וחקירת נושאים פרובוקטיביים, הבמאי ברונו דומונט שובה את לב הקהל בסרטיו עם תיאורו הכנה של ההוויה האנושית. באמצעות עבודתו הוא מתעמק בשאלות קיומיות, בסוגיות חברתיות ובמורכבות הטבע האנושי, ובנוסף מאתגר את הצופים עם אמיתות לא נוחות. עם שילוב ייחודי של עמימות נרטיבית וטונים רוחניים, סרטיו של דומונט מזמינים את הקהל למסע מעורר מחשבה, ומשאירים רושם מתמשך זמן רב לאחר שאורות האולם נדלקים. בין אם מדובר בתסריטיו הנועזים או נכונותו לפרוץ את גבולות הקולנוע, אי-אפשר להתכחש לחזון הקולנועי של דומונט.

עלילת סרטו החדש מתרחשת בכפר צרפתי נידח שהופך לזירת קרב. כשחוצנים מנווטים בנבכי החברה האנושית תוך הסתרת זהותם האמיתית, מתחים מבעבעים מתחת לפני השטח, והקווים בין מציאות לפנטזיה מיטשטשים. הנחת היסוד של חייזרים מחוץ לכדור הארץ הפועלים בתוך כפר צרפתי מציעה טוויסט רענן ומסקרן בז'אנר המדע הבדיוני, ויוצרת ציפייה לחוויה קולנועית מעוררת מחשבה. מדובר בהזדמנות נוספת לשקוע בעולמו המסתורי של דומונט, לפענח את תעלומותיו ולהתעמת עם הלא נודע.

זמן מושעה (Hors du temps)

אוליבייה אסאיאס ידוע בזכות דמויותיו הרב-ממדיות ותסריטים שמתעמקים במורכבות החיים היומיומיים. סרטיו מציעים תובנות מעמיקות לגבי זהות אישית וחברתית, תוך ניווט בין נושאים כמו שייכות והשפעת הטכנולוגיה על יחסי אנוש. עם עין חדה לפרטים ונכונות להתנסות במבנה הנרטיבי, סרטיו בולטים במבטם המעמיק על החיים העכשוויים והחוויה האנושית.

אחרי שביים וכתב את סדרת טלוויזיה המופתית "אירמה ופ", חוזר אסאיאס למסך הגדול עם "זמן מושעה". על רקע הסגר באפריל 2020, הסרט עוקב אחר הבמאי אטיין ואחיו פול, עיתונאי מוזיקה, כשהם מתמודדים עם האבל והנוסטלגיה בבית הוריהם. כל חדר וחפץ משמשים תזכורת נוקבת לזמן שחולף בין אצבעותיהם. ככל שהעולם החיצון מופרע יותר ויותר, האשליות והבדיון מחלחלים לתוך חיי היומיום שלהם ומטשטשים את הגבולות בין עבר להווה. מתיאור העלילה, ניכר כי אסאיאס ממשיך לדחוף את גבולות הנרטיב הקולנועי בסרט שעוסק בנושאי אובדן וזיכרון. אמבטיית השטן (Des Teufels Bad)

ורוניקה פרנץ וסוורין פיאלה, הידועים בשיתוף הפעולה שלהם בסרטים כמו "לילה טוב, אמא" ו"הבקתה" (2019), יוצרים קולנוע מצמרר כמו שהוא מעורר מחשבה. מה שמייחד את עבודתם הינו שליטתם בז'אנר האימה הפסיכולוגית, הממזגת מתח עם תהודה רגשית עמוקה. הסרטים שלהם מתעמקים לעתים קרובות בנושאים של דינמיקה משפחתית, טראומה והחושך האורב מתחת לפני השטח של חיי היומיום. יכולתם לעורר תגובות רגשיות תוך חקירת נושאים מורכבים הופכת את הסרטים שלהם לחוויה ייחודית ומטרידה.

"אמבטיית השטן" מתרחש על רקע אוסטריה של המאה ה-18 ומבוסס על רישומי בית משפט היסטוריים על פרק מזעזע, שלא נחקר בעבר, בהיסטוריה האירופית. העלילה סובבת סביב אגנס, אישה שנידונה למוות לאחר הרג טרגי של תינוק. בעוד אגנס מתכוננת להתחתן עם אהובה, היא מוצאת את עצמה רדופה על ידי משקל מעשיה ונאכלת יותר ויותר במחשבות אפלות ומרושעות. מה שהופך את "אמבטיית השטן" לאחד הסרטים המסקרנים בפסטיבל הוא ההבטחה למותחן פסיכולוגי סוחף שמתעמק במעמקי האפלה האנושית. פרנץ ופיאלה ידועים בשליטתם בבניית מתח וביכולתם ליצור חוויות קולנועיות מרתקות, ונראה ש"אמבטיית השטן" עומדת להמשיך את המסורת הזו.

בנים (Sons)

סרט הביכורים של גוסטב מולר "האשמים" (2018) בלט בסיפורו הסוחף ובגישתו הנרטיבית, וגם זכה לרימייק הוליוודי עם ג'ייק ג'ילנהול. הסרט התרחש במיקום אחד, מוקד חירום של משטרת קופנהגן והתפתח בזמן אמת. התסריט מתמקד בשוטר, המסתבך במרוץ נגד הזמן להצלת אישה חטופה. מה שייחד את "האשמים" היה השימוש המופתי בעיצוב הסאונד ובקצבו המותח כדי ליצור תחושה של דחיפות. מולר יצר במומחיות נרטיב שהשאיר את הצופים על קצה מושביהם, תוך שהוא חוקר נושאים כמו אשמה, גאולה והשלכות מעשינו.

סרטו החדש מתמקד באווה, סוהרת אידיאליסטית שעולמה מתנפץ כאשר רוצח בנה כלוא בכלא בו היא עובדת. מה שגורם ל"בנים" להיות כל כך מסקרן הינו שליטתו של מולר בבניית מתח כפי שהודגם ב"האשמים". עם עלילה מעוררת מחשבה, התסריט נשמע מרתק ומעלה שאלות מוסריות על נושאים כמו מוסר, צדק והיכולת לבקש מחילה.

חצייה (Crossing)

פריצתו הגדולה של לבאן אקין הייתה בסרט "ואז רקדנו" שביצע חקירה נוקבת של זהות ותשוקה בתוך סצנת הריקוד הגיאורגית המסורתית. הסרט עקב אחר מראב, רקדן צעיר שמוצא את עצמו נמשך ליריבו, אירקלי, ומעורר רומנטיקה אסורה המאתגרת את הנורמות החברתיות. מה שייחד את הסרט הינו הכנות הרגשית הגולמית שלו, התיאור האותנטי של חוויות הקהילה הגאה בחברה שמרנית, וההופעה הבולטת של לבאן גלבחיאני בתפקיד מראב. בשילוב עם צילום תוסס ומוזיקה מקפיצה, "ואז רקדנו" הדהד כסיפור אהבה עוצמתי וחקירה אוניברסלית של קבלה וביטוי עצמי.

הפרויקט החדש שלו עוסק במורה בפנסיה, שמגלה שאחייניתה הטרנסית, עדיין בחיים. הגילוי הזה מניע אותה לצאת למסע, בניסיון להתחבר מחדש עם אחייניתה. מה שהופך את "חצייה" למסקרן הוא ניסיונו הקודם של אקין בניווט נושאים מורכבים כמו משפחה, זהות וחוסן מול מצוקה. נראה ש"חצייה" ממשיך מגמה זו, ומציע חקר של החברה השמרנית באיסטנבול.