Seret מהעבר: 50 שנה להמנסרים מטקסס

אם אגיד לכם לדמיין את קו העלילה הבא: חבורת צעירים מגיעה לנפוש במקום מפוקפק ונטוש באופן מחשיד. בלי קשר לנופש, הצעירים האלו הם לא העיפרון הכי מחודד בקלמר בלשון המעטה, ויוצא שבאופן מסתורי הם מתחילים להיעלם אחד אחרי השני עד שאנו נשארים עם דמות אחת (בדרך כלל The final girl) שעוברת את הזוועות ושורדת. נשמע מוכר לא? ובכן, מדובר בתבנית די קבועה של סרטי האימה האמריקאיים שהתרגלנו לראות בעשורים האחרונים. אך הראשון שהציג את הרעיון הוא הסרט "המנסרים מטקסס" אשר ידוע כיום כאחד מסרטי האימה פורצי הדרך, הפרובוקטיביים, וכן, המפחידים בכל הזמנים, שהיה בין הראשונים שייסדו את הז'אנר שמכונה "סלאשר".

"המנסרים מטקסס" (The Texas Chain Saw Massacre) היה הסרט השני של הבמאי טובי הופר, שהופק במהלך לימודיו באוניברסיטת טקסס יחד עם התסריטאי קים הנקל. התהליך ליצירת הסרט התחיל מתוך רצון ליצור סרט שמחפש לשקף את הפחדים והמאבקים של החברה האמריקאית בשנות ה-70. הופר שאב השראה מנתונים אמיתיים, כולל מקרים של רוצחים סדרתיים, ביניהם סיפורו של הרוצח אד גיין אשר פעל בוויסקונסין בשנות ה-50, וסיפורו היווה השראה בין היתר לסרטים "פסיכו" ו"שתיקת הכבשים".

הופר הסביר שהנוף התרבותי והפוליטי של אותה התקופה השפיע באופן ישיר על הסרט. לפי דבריו, הכיתוב המטעה בתחילת הסרט, שאמר "הסרט שאתם עומדים לראות הוא אמיתי", נוסף כהתייחסות ל"שקרים של הממשלה על אירועים שהתרחשו ברחבי העולם". הוא טען שקיבל את הרעיון לסרט כשעמד במחלקת חומרי בניין של חנות צפופה בזמן קניות לחג המולד. בעודו חושב על דרך לצאת מהקהל, הוא הבחין במסורים.

הפקת הסרט השתמשה בשחקנים חסרי ניסיון, אשר חלקם שיחקו את חמשת הצעירים שיצאו למסע בטקסס, בעוד אחרים גילמו את בני משפחת סוייר - קניבלים אכזריים, ובראשם "פני-עור" והמסור המכני שלו. קבוצת השחקנים הייתה מורכבת ברובה טקסנים מקומיים ששיחקו עד אז בעיקר בפרסומות ובהצגות. את דמותו של "פני עור" גילם השחקן האיסלנדי-אמריקאי גונאר הנסן, שהתייחס לדמות כבעל מוגבלות שכלית שמעולם לא למד לדבר בצורה תקינה. כחלק מהכנתו לתפקיד, הוא ביקר בבית ספר לילדים עם צרכים מיוחדים, שם למד את סגנון הדיבור והתנועה של התלמידים.

הסרט צולם בעיקר בכפרים בטקסס בתנאים קשים, עם תקציב נמוך העומד בין 80-140 אלף דולר בלבד, דבר אשר האיץ את הצורך ביצירתיות בצוות ההפקה. האפקטים המיוחדים בסרט הושגו באמצעות טכניקות פשוטות, מה שהקנה לסרט תחושה אותנטית. התקציב המצומצם אילץ את הופר לצלם במשך שעות ארוכות, שבעה ימים בשבוע, במטרה לסיים את הצילומים במהרה ולהפחית עלויות. הופר ניסה להקטין את כמות הדם והמראות הקשים כדי להשיג דירוג PG ובכך לפנות לקהל יעד רחב יותר, אך הניסיונות כשלו והסרט קיבל דירוג R, המיועד לקהל מבוגר בלבד. למרות שהתכנים האלימים יצרו קשיים במציאת חברת הפצה, בסופו של דבר חברת "בריאנסטון" רכשה את זכויות ההפצה של הסרט. במהלך ההפצה הבינלאומית שלו, הסרט נתקל בבעיות דומות, הוא נאסר להקרנה בכמה מדינות ובתי קולנוע רבים הפסיקו להקרינו בעקבות תלונות על רמות האלימות המוצגות בו.

עם יציאתו, הסרט זכה לתגובות מעורבות ממבקרי הקולנוע, אך מהר מאוד מצא חן בעיני הקהל. בשנת השחרור שלו, הוא מכר 16.5 מיליון כרטיסים והכניס מעל 30 מיליון דולר בארצות הברית בלבד. במהלך השנים, הפופולריות שלו הלכה וגדלה, וכיום הוא נחשב לאחד מסרטי האימה הגדולים והשנויים במחלוקת בכל הזמנים. נאמר עליו שהוא פגום, זול, מלוכלך וחסר שליטה ובאותה נשימה צוין כי הוא "קבע סטנדרט חדש לסרטי אימה". ידידנו הבמאי הדגול קוונטין טרנטינו כינה אותו כ"אחד מהסרטים המושלמים המעטים שנוצרו אי פעם".

"המנסרים מטקסס" השפיע תרבותית באופן משמעותי על מספר יוצרים וז'אנרים, "פני עור" צבר מוניטין כדמות מרכזית בז'אנר האימה, והיווה בסיס לדימוי הנפוץ של רוצח גדול ממדים, שקט וחסר אישיות שמשתמש בכלים פשוטים ככלי רצח. סרטו של ווס קרייבן מ-1977, "גבעת הפחד", נוצר כהומאז' לסרט המקורי. הבמאי רידלי סקוט ציין את הסרט כמקור השראה עבור "הנוסע השמיני". בנוסף, יוצר סרטי האימה רוב זומבי, רואה את הסרט כהשפעה מרכזית על עבודתו, במיוחד בסרטיו "בית 1000 הגופות" ו"דחויי השטן" כמו כן, הסרט הניח את היסודות ליצירת סדרות האימה של "ליל המסכות", "מוות אכזרי" ו"פרויקט המכשפה מבלייר". המבקר דון סאמנבר הגדיר את "המנסרים מטקסס" כקלאסיקה שלא רק הכניסה נבל חדש לפתיאון האימה אלא השפיעה על דור שלם של יוצרי קולנוע.

במהלך השנים, הסרט עורר שיח ביקורתי וניתוחים מזוויות שונות. נטען כי הוא עוסק בקורבנות של הקפיטליזם התעשייתי ובזכויות בעלי החיים ושהוא מהווה את הסרט ה"פרו-צמחוני" האולטימטיבי (הבמאי גיירמו דל טורו אמר שהפך לצמחוני לאחר הצפייה בו), נאמר כי הסצנות בו מהוות פרודיה על החיים המושלמים כפי שמוצגים בסיטקומים האמריקאיים, כמו ארוחת ערב משפחתית, דמות האב המפרנס ועקרת הבית הבורגנית. כמו כן, נאמר כי היעדר האלימות המפורשת בסרט מאלץ את הצופים להרהר בה בדמיונם ובכך מגביר את אלמנט הפחד.

עם הזמן, הסרט המקורי הפך לסדרה רחבה של סרטים, הכוללת לא רק סרטי המשך, אלא גם פריקוולים ורימייקים שנועדו להחזיר את הקהל לעולם שבו הכל התחיל. אף אחד מהסרטים הללו לא הצליח להתקרב לרמה הגבוהה שנקבעה על ידי הסרט המקורי, למעשה, ניתן לומר שכמעט כל סרט אימה שנעשה מאז נחשב לרימייק או גרסה מחודשת של אלמנטים מהסרטים הקודמים, תוך שימוש בניסיונות לחקות את הצלחת סרט המקור.

השפעת הסרט ניכרת במצעד סרטי האימה הטובים בכל הזמנים של המגזין היוקרתי "וראייטי" שהתפרסמה בשבוע שעבר שבה הוא נבחר בלא פחות מהמקום הראשון. בנימוקי הזכייה נכתב עליו: "מה שהופך אותו למשפיע ומפחיד יותר מכל סרט אימה אחר, הוא דימוי הטירוף שלו כאנרגיה המניעה את העולם: הדימוי של פני עור מניף את המסור שלו מול השמש העולה, ריקוד המוות המטורף שלו מהווה לא רק טקס אלא אזהרה - שהעולם שאנו מכירים לא יחזיק מעמד, שמשהו מרושע בדרך".

אז בין אם אתם מאוהביו או שונאיו של "המנסרים מטקסס", אין ספק שהסרט הצליח לעורר רגשות עזים ולהשאיר את חותמו בשיח הקולנועי גם 50 שנה לאחר צאתו. הוא מהווה עדות לכוחו של הקולנוע לעורר בנו תחושות ולגרום לנו להרהר במציאות שסביבנו, ואם אתם שוקלים צפייה חוזרת, זו הזדמנות מצוינת לעשות זאת לפני ההאלווין.

לצפייה בסרט המלא - לחצו כאן, לכתבות נוספות במדור Seret מהעבר >> לחצו כאן