בית החלומות ביקורת סרט

הצפייה בסרט "בית החלומות" היא סוג של תעתוע כי קשה להאמין שהאימג'ים החולפים על גבי מסך הקולנוע הגדול באולם 4 ביס פלאנט בוימו על ידי ג'ים שרידן, האיש שביים סרטים כגון "כף רגלי השמאלית", "השדה", "בשם האב" הוא "באמריקה". נראה שהדעיכה בקריירה של הבמאי האירי הנודע שהרימייק שלו לסרט "אחים" והניסיון האיום שלו לחקות את "8 מייל" בגרסה מביכה עם 50 סנט הגיעה לשיאה בסרט סתמי זה.מילא שרידן, אבל גם שתי הכוכבות של הסרט שבדרך כלל מקפידות לבחור פרויקטים איכותיים מוצאות את עצמן בלב המאפליה. שחקניות מכובדות כמו זוכת האוסקר רייצ'ל וייס והמועמדת לאוסקר נעמי ווטס הסכימו לגלם דמויות משעממות ולא מעניינות. לעומתן דניאל קרייג, שבעקבות ליהוקו לתפקיד ג'יימס בונד הפך משחקן בריטי צנוע ואיכותי לכוכב הוליוודי משמים, חשב שיהיה מעניין לגלם דמות אדם עם בעיות נפשיות מורכבות. השחקן כנראה הופתע לגלות שהתסריט והבימוי לא מאפשרים לא לעשות עם זה יותר מדי. לכאורה מדובר במותחן פסיכולוגי בכסות של מותחן על טבעי על אדם שמוצא את עצמו במשבר קיצוני וכדי להתגבר על ההתרחשויות הקשות מעברו הוא מעדיף להתעלם מהמציאות וליצור לעצמו עולם אלטרנטיבי שבו האסון שהתרחש בעברו נמחק כלא היה. כמובן שהאירועים מעברו יחזרו לתקוף אותו והוא יצטרך להתמודד עם המציאות.התוצאה היא 90 דקות פלוס עם שחקנים שכיף לבהות בהם ועם עשייה קולנועית ללא תנופה בתסריט טלוויזיוני מביך למדי. באופן מפתיע הסוף המרשים לכאורה שהיה צריך לנעול את הסרט מתגלה כמביך יותר מהסרט עצמו כאשר כל המורכבות שהסרט מתיימר אליה מתפוגגת לתוך מותחן רציחות וקונספירציה ילדותי למדי שמזכיר סרטי טלוויזיה משנות השמונים.