ראלף ההורס (תלת מימד) ביקורת סרט

נתוני הפתיחה של סרט האנימציה החדש של וולט דיסני היו גבוהים במיוחד. הבמאי הוא ריץ' מור שזהו סרטו הארוך הראשון אבל יש לו היסטוריה בבימוי סדרות טלוויזיה מצויירות כגון 'משפחת סימפסונס' ו'פיוצ'רמה' שעליהן זכה בפרס אמי ובפרסים נוספים ואף ביים מספר פרקים בסדרה המופרעת ונטולת הרסן, 'דירת המצויירים' המשלבת מספר דמויות מסרטי אנימציה שונים הנאלצים להתגורר בדירה אחת כמו ב"אח הגדול". גם בסרט "ראלף ההורס" יש שילוב בין סגנונות אנימציה שונים ודמויות שמעוצבות בצורה שונה מהרגיל. הצד הטכני באמת מרשים, אבל הבעיה המרכזית היא לא כיצד נראה הסרט אלא התוכן שלו. בעוד שבסיטקומים המצוירים התסריטים היו שנונים ומושחזים ב "ראלף ההורס" הם משעשעים אבל בהחלט לא מבריקים.האשמה תלויה כנראה בתסריט החביב למדי של הטירונית ג'ניפר לי שזהו התסריט הראשון שלה ושל שותפה לכתיבה התסריטאי פיל ג'ונסטון שכתב את התסריט המשעשע לקומדיה העצמאית, Cedar Rapids בכיכובו של ג'ון סי ריילי שגם מדבב את ראלף בסרט זה. נקודת הפתיחה של הסרט מבריקה: ראלף הוא הדמות הרעה במשחק וידאו שכל מטרתה היא להרוס בניין מגורים. נמאס לו להיות הרע ושכל שאר הדמויות במשחק יזלזלו בו ולכן הוא מחליט לעזוב את המשחק ולהפוך לגיבור במשחקים אחרים. גיבור המשחק פליקס שתפקידו לתקן את הנזקים של ראלף יוצא בעקבותיו על מנת להציל את המשחק שלהם. זאת הזדמנות של מחלקת האנימציה והפעלולים לעבוד שעות נוספות ולספק לצופים מסע מרהיב עין אל עולמם של משחקי הוידאו השונים וכך מוצא את עצמו ראלף במשחק מחשב המתרחש בחלל שבו קבוצת חיילים נלחמת נגד חרקים ענקיים המזכיר את Starship Troopers וגם את "הנוסע השמיני" משם הוא מועף אל תוך משחק של מרוץ מכוניות המיועד לבנות בעולם ורדרד שעשוי ממתקים. בדרך הוא פוגש שתי נשים עצמאיות וחריפות: סרג'נט קלואו מפקדת ולוחמת מצטיינת בדיבובה של ג'יין לינץ' המוכרת לכולם כמאמנת סו סילבסטר מהסדרה GLEE. הדמות השנייה היא ואנלופ וון שוויץ - טעות בתוכנה של מרוץ המכוניות לבנות ששואפת להפוך לנהגת מרוצים. ואנלופ מדובבת בכשרון על ידי הקומיקאית שרה סילברמן.למרות השחקנים המוכשרים המדבבים והשילוב בין סגנונות האנימציה השונים, נראה שהסרט נזהר מאוד בלשונו, ולמרות הרעיון המבריק, הדמויות הצבעוניות, העולמות המרהיבים, הוא הופך במהירות לסרט על טובים נגד רעים עם מוסר השכל שמאכיל את הצופים בלי הרבה שנינות או חוכמה. "ראלף ההורס" הוא סרט מהנה גם לאנשים בוגרים אבל הוא לא סרט שמיועד להם והם לא יגיעו לאולמות הקולנוע לבד כדי להנות מסרט אנימציה שיכול להתאים גם להם בגלל שהוא פשוט הופך מהר מדי לילדותי ולא מתוחכם. את המחסור בשנינות תסריטאית אפשר לראות דווקא בסצנה שהיתה יכולה להפוך לקלאסיקה. מפגש טיפולי בין כל הדמויות של הרעים במשחקי הוידאו השונים. מבחינת רעיון תסריטאי מדובר בסצנה בעלת פוטנציאל גדול ביותר אבל היא מתברברת לחלוטין ולא משאירה חותם בסופו של דבר מלבד הרעיון עצמו. כמו הסצנה המדוברת, הגרעין שממנו צמח "ראלף ההורס" מבריק אבל הפיתוח שלו לא הולך למקומות מעניינים באמת, ולכן מדובר במוצר צריכה קולנועי מהנה לכל המשפחה אבל לא באמת משהו שיהפך לנכס צאן ברזל כמו, לדוגמה, "צעצוע של סיפור".