על פניו לסרטה החדש של שרה פולי,השחקנית בימאית המוכשרת יש את כל הסיבות להפוך לפצצת שעמום. לאחר שכיכבה בכמה סרטים וביימה שניים היא מחליטה כי היא רוצה לספר לעצמה ולעולם את סיפור משפחתה ובמיוחד את הסיפור של אימה והצופה מתכונן לעוד סרט בסגנון ערוץ E שבו היפים העשירים והמפורסמים מלהגים למוות על קורות חייהם.אלא שפולי ניחנת ברגישות נדירה ולאט אבל בטוח היא מצליחה להוציא מבני משפחתה תובנות ואמיתות שחורגות בהרבה מהפורמט המקובל של סרט תיעודי על סלבס. מסרט תיעודי תמים הופך "סיפורים שאנו מספרים" לסרט בלשי מרתק שבו מנסה פולי לרדת לחקר האמת ואף מצליחה לחשוף כמה וכמה סודות משפחתיים שמורים. היא עושה זאת תוך שילוב ראיונות ,קטעי שמונה מילימטר שאביה צילם ושחזורים תקופתיים והצופה נסחף אט אט לתוך ההוויה של משפחתה ושוכח שמדובר בסרט תיעודי.
פרסומת
המרואיינים מפליאים בכנותם ומעל כולם בולט הכוכב האמיתי של הסרט והוא אביה של פולי שמקליט למול ביתו באולפן רדיו את גרסתו לסיפור המשפחה הקנדית החביבה שלו. למרות שהוא מוצג בסרט כאדם קר ומתבודד נדמה שחלק מהרגישות וההומאניות המאפיינים את פולי ואת יצירתה עברה אליה מאביה. בקול בטוח ובהומור כובש מתובל בסרקזם נוגה מתאר האב אירועים חשובים שקרו למשפחתו ובמיוחד את הקשר הטוב שהלך והדרדר בינו ובין אשתו-אמה של פולי. אביה של פולי מעלה את הסרט מדרגה ולא יכולתי שלא להיזכר באימם של האחים היימן שכובשת בנוכחותה ביצירתם שגם היא עוסקת במשפחה וביחסי הורים וילדים.מסיפור פשוט ותוך הדרמה הסיזיפית כמעט חושפת פולי סוד משפחתי אפל ושמור, סוד שישנה את חייה לנצח. פולי הופכת מיוצר תעודה לבלשית בסרט מתח שאינה משאירה אף אבן במשפחתה לא הפוכה ואנו הצופים חווים ביחד איתה את הגילוי הגדול שמוביל את הסרט למקומות מפתיעים.
מעבר לסרט על קורות משפחה סרטה של פולי הוא בית ספר לניסיון לחקר האמת. כמו בראשומון של קוראסווה לכל אחת יש את האמת שלו, אמת המועצמת בעזרת זיכרונות וסיפורים שחלקם פיקטיביים. לכל אחד מבני המשפחה והקרובים להם יש את האמת שלו. אמת שאיתה הם יכולים להמשיך ולחיות. אף אם הם יודעים כי מדובר באמת בדויה.מיכל אביעד בספרה על הקולנוע התיעודי מציינת כי גם תיעוד הוא פרשנות. פרשנות של יוצר הסרט התיעודי בבחירת דרך הצילום ובהחלטה באיזה מחומרי הגלם המצולמים להשתמש בסופו של דבר. פולי מדגימה פרשנות סובייקטיבית זו שבזמן הקלטת הקריינות של האב לסיפור המשפחה היא פונה אליו בבקשות חוזרות ונשנות תמימות וטכניות למראית עין לחזור על משפטי מפתח כשבעצם היא רוצה להדגיש משפטים אלו בפני הצופה.בעידן של תוכניות ריאליטי המתיימרות להציג את המציאות אך בעצם יוצרות מציאות שקרית ומניפולטיבית חשיבותם של סרטי תעודה עולה. סיפורים שאנו מספרים מוכיח כי אפשר גם בסרט תיעודי נטול גימיקים ופעלולים לרגש את הצופה ולספק לו חוויה ממדרגה ראשונה. קולנוע אמור לספק לצופה סיפור ופולי מספרת לנו הצופים את הסיפור שלה ועושה זאת בצורה מרשימה.
לא אמין וארוך מידי.
אם אין לך חומרי ארכיון אל תעשי סרט תיעודי אבל אל תשתמשי בשחקנים במיוחד שמדובר בנושא כל כך אינטימי,אישי ורגיש.המטרה לא צריכה לקדש את כל האמצעים! לא ברור מה אמיתי ומה לא,מי שחקן ומי לא.הפקה בומבסטית על כלום.
סרט נוגע ללב, כן, על משפחה. הרי לכל משפחה יש סיפורים שיכולים להישמע דמיוניים. כאן חשה שרה הבת הצעירה שהסיפור שלה כדאי שיסופר בגלוי, אחרי שעטפו אותו ולא היה נעים לחקור אותו. היא עשתה זאת. בסופו של דבר הרי אנו בפירוש לא מכירים את הקרובים אלינו ביותר... לא כן?
"פנינה קולנועית"
סיפורים שאנו מספרים (עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות