רגע לפני שהיקום הקולנועי החדש של די.סי. נותן את בעיטת הפתיחה הרשמית שלו עם סרט "סופרמן" חדש, הפעם תחת ידיו של ג'יימס גאן ("שומרי הגלקסיה", "יחידת המתאבדים"), מגיע לאקרנים סרט תיעודי על כריסטופר ריב - השחקן שגילם את אייקון הקומיקס על גבי המסך הגדול בשנת 1978 ואולי המזוהה איתו ביותר. הסרט היה הצלחה ביקורתית וכלכלית אדירה ביחס לזמנים ההם, מה שגרם לאולפני הסרטים להעניק יחס רציני יותר לעיבודים קולנועיים לסרטי גיבורי על, כך שהוא פורץ דרך בז'אנר. רגע לפני שהסרט של גאן מגיע בקיץ 2025 למסכים אין תזמון מושלם יותר להיזכר ביצירה הקולנועית ההיא במבט נוסטלגי ולקוות שאנשים עדיין חפצים בקלישאת גיבורי העל הגדולה ביותר, ואולי ההכרחית מתמיד: תקווה.
"סופר/מן: סיפורו של כריסטופר ריב" מספר על ההשפעה של גילום הדמות סופרמן על חייו של ריב בעקבות שיוכו עם הדמות. ריב, שהיה חובב אקסטרים, נפצע בתאונת רכיבה על סוסים ששיתקה אותו לכיסא גלגלים והפכה את הדמות חסינת הכדורים לפגיעה ואנושית. הדיסוננס הזה, בין ריב המשותק לקלארק קנט המפציע כסופרמן ומציל את המצב, משמש כמרכז הסרט, והופך את הסיפור שלו לכה מעניין. ריב, כמצופה מגיבור על, בחר לא לשקוע בדיכאון ולהתמודד עם השיתוק דרך מלחמה על זכויותיהם של בעלי מוגבלויות, פתיחת קרן רווחה למענם, ואפילו המשיך בקריירת בימוי ומשחק (כולל הופעה קצרה בסדרה "סמולוויל" על סופרמן הצעיר). אגב, בשנת 2003 במסעותיו לחיפוש אחר תרופה הוא הגיע גם לישראל, זאת ניתן לראות בסרט תיעודי אחר בשם "כריסטופר ריב: תקווה בתנועה" (2007). סמל לתקווה כבר אמרנו?
פרסומת
הסיפור של ריב מסופר בצורה לא כרונולוגית, דבר המאפשר לצמד הבמאים איאן בונהוט ופיטר אטדגי ("עוף החול") לייצר איזון בין רגעים דרמטיים לקלילים יותר, ובין העיסוק בפציעה ובהשלכות שלה לעיסוק בדמותו של ריב ובסיפורי מאחורי הקלעים של סרטי "סופרמן" בהשתתפותו. האיזון הזה מתבקש ויוצר חווית צפייה שנעה בין הנאה לעצבות, ומתחושות אובדן להתעלות רוח, כך שהתוצאה מרגשת ומסעירה אך לא מעיבה מדי על הצופה. למרות זאת, המעברים הללו לא תמיד מתחברים היטב ונדמה כי הסרט לא הצליח לפתור לחלוטין את המעבר בין הנושאים. נוצרת במהלך הצפייה תחושה חזרתית, שבה אחרי רגע קשה יגיע רגע מעודד וחוזר חלילה. כך נמשך הסרט עד לסוף המשתדל בכל כוחו להוציא אותנו עם תחושה אופטימית של ניצחון, על אף המתרחש.
התעלות הרוח ותחושת התקווה מגיעות באופן די קבוע בליווי מוזיקת המופת של ג'ון וויליאמס מהסרט "סופרמן" (1978), איתה גם הסרט בוחר להתחיל. מצד אחד, המוזיקה כה מוצלחת שכל גיחה שלה מרימה אותו כלפי מעלה ומספקת הנאה צרופה, ומהצד השני, השימוש בה כה תכוף, שהיא כמעט מאבדת מהאפקט שיכל להיות לה אם היו משתמשים בה ביותר זהירות ורגישות. אם ניקח לדוגמה את הסדרה "סמולוויל" שעוסקת בסופרמן, מתוך 217 הפרקים שלה, המוזיקה הופיעה רק ב-3 מהם (שאחד מהם הוא הפרק האחרון), מה שגרם לכל הופעה של המוזיקה להיות משמעותית יותר בהכרח.
קשה שלא להתייחס בקצרה לדמות שגונבת את ההצגה, ועושה זאת ממש בטעות, הלא היא דמותו של רובין וויליאמס. וויליאמס, שהיה חבר קרוב של ריב, עזר לו רבות במהלך השיקום ובהתמודדות הנפשית עם הפציעה. אם במקרה של ריב מדובר בדיסוננס בין אדם חסון המזוהה עם סופרמן מול אדם בעל מוגבלות פיזית, במקרה של וויליאמס הדיסוננס הוא בין הפרסונה הציבורית המבדרת והחייכנית לבין התמודדותו האישית עם דיכאון. הסרט בצדק בוחר כמעט ולא לעסוק בו ורק להציג את המשמעות הענקית של וויליאמס ואשתו עבור ריב ומשפחתו.
כמו בכל סרט תיעודי, נשאלת השאלה מהם הפרטים שבחרו להשאיר מחוץ לסיפור. במקרה של "סופר/מן: סיפורו של כריסטופר ריב" בסרט הנוכחי בחרו להתמקד באדם חיובי שבחר להתמודד עם המשבר בצורה מעוררת השראה ולהפוך אותו לסיפור קלאסי של ניצחון הנפש על הגוף. למרות זאת, מוזכר בקצרה שתפקודו כאבא צעיר היה רחוק ממושלם, מה שמערער את תפיסת הסרט של ריב כסופרמן מציאותי. ערעור שגורם לתהייה האם הסרט בחר להאדיר את ריב בכל מחיר, גם על חשבון המציאות.
"סופר/מן: סיפורו של כריסטופר ריב" מצליח לרגש, לספק רגעים מהנים ובנוי בצורה כה מהודקת שהוא לא משעמם לרגע אחד. כשהסיפור מוצלח ומסופר היטב, קשה להשאיר את הרגשות בצד ולא לצאת עם מחשבות מאולם הקולנוע.
שם: דוריתגיל: 66סרט תיעודי משובח ועצוב ביותר על השחקן כריסטופר ריב ששיחק ב- 4 סרטי סופרמן.
נפצע אנושות בגיל 42 בתאונת רכיבה על סוס, ומאז היה משותק לחלוטין במשך 10 שנים עד מותו כעבור 10 שנים בגיל 52.
משפחתו תמכה וטיפלה בו בנאמנות עצומה.
הוא הקים קרן לפיתוח מדעי שימצא פתרון למשותקין לחלוטין כמותו, ושתתמוך במשותקים. היווה השראה למשותקים ונכים.
איש מדהים.
סרט תיעודי מרתק, עצוב ביותר, ואדם מעורר השראה.
שם: עומרגיל: 42סרט תיעודי ומעורר השראה, שכל מי שמכיר בעל מוגבלות, יצליח להתחבר אליו.