היפהפייה מעזה ביקורת סרט

La belle de Gaza Movie Review

דניאל עמיר על "היפהפייה מעזה":
"פורטרט אינטימי וקשוב על ישראל שנסתרת מאיתנו"

סרט ארכיון שתף/י

משחק תאלין אבו חנא, ישראלה לב, דניאל, לורן במאי/ת יולנד זאוברמן

תיעודי

ביקורת סרט להיפהפייה מעזה מאת דניאל עמיר | כתב מדור "שובר מסך" וכתב קולנוע וטלוויזיה

ציון המבקר

"הזמנה למסע"

דירוג הגולשים

ראית את הסרט? העבר/י את העכבר ודרג/י!

5.3/10

מדד פופולריות

3.0/10

היכן תצפו?

בקולנוע

50.0% בבית

12.5% לא אצפה

37.5%

שלח/י

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

עד כמה הציבור הישראלי מוכן לקבל כיום סיפורים שמאתגרים את נקודת המבט שלנו מאז פרוץ המלחמה? על אחת כמה וכמה, האם הציבור הישראלי מעוניין בכלל לשמוע סיפורים על החיים בצד השני, ואיך הם כרוכים בחיינו שלנו? אין תשובה חד-משמעית לנושא, אך כן נדמה כי יצירות שמעוניינות להציג תמונה רחבה יותר של המציאות האזורית לא יתקבלו בהכרח בעין כה יפה.האם "היפהפייה מעזה" (“La belle de Gaza”), סרטה התיעודי החדש של הבמאית הצרפתייה-יהודייה יולנד זאוברמן ("M") – שבכורתו העולמית התקיימה בפסטיבל קאן האחרון לפני שהגיע לאקרנים בשבוע שעבר – יתקבל בקבלת פנים חמה? קשה לדעת, אך הוא לחלוטין ראוי ליחס שכזה, בייחוד בזכות נקודת המבט הכה-נחוצה שהוא מביא למדינה במשבר עמוק.

סרטה של זאוברמן עובד כמעין קולאז' של חוויות מחייהן של נשים טרנסיות ערביות שנקלעו למעגל הזנות בתל אביב, אל מול מיתוס שנחשפה אליו היוצרת – אותה טרנסית 'יפהפייה מעזה' שנמלטה מהרצועה והתהלכה לה עד שמצאה לעצמה מפלט בעיר הגדולה שבגוש דן. בתוך החיפוש המתמיד אחר מקורות המיתוס, מלווה זאוברמן בעדויות שונות, וביניהן של ישראלה לב – שנולדה כגבר דתי, הטרנסיות הערביות לורן ודניאל ומיס טרנס הישראלית לשנת 2016 ופליטת "האח הגדול", תאלין אבו חנא. השיחות הכנות עם כל אחת מהן בלב "גן העדן" שהוא דרום תל אביב מעלה לא רק תהיות גיאו-פוליטיות ואמוניות, אלא על זהות ככלל.כך, לדוגמה, מדברות בתחילת הסרט אבו חנא ולב – כל אחת עם סיפור רקע שונה לחלוטין (אבו חנא כילד דחוי וקורבן לבריונות בחברה הערבית ולב כמי שניסתה להשתלב כרבנית לכל דבר ועניין בבני ברק המסוגרת) – על הכאב הכפול איתו צריכות להתמודד חברות הקהילה הטרנסית: לא רק החיים הלא פשוטים במגדר אליו הן לא מרגישות שייכות, אלא עול הביקורת מהסביבה אם הן לא מתאימות דיין ל"כללים" של אותו מגדר. "זו לא הבעיה שלי, אבל אני משלמת על הבעיה הזו", אומרת אבו חנא.

באופן זה, זאוברמן לא מבקשת להעניק פיתרון אחד ויחיד לבעיותיה של הקהילה, אך גם לא מבקשת לכפות אידיאולוגיה אחת ו"צודקת" על סרטה ועל הקהל כפועל יוצא. במקום זאת, הבמאית הצרפתייה מבקשת בראש וראשונה לראות את מושאי תיעודה – כנשים, כבנות אדם עם רצונות, תהיות ושאיפות; אותו מבט שלעיתים כלל לא הוענק לנשים אלו וספק אם אי פעם יוענק. כך, "היפהפייה מעזה" בוחר בדרך כמעט "קיצונית" בימינו אנו: לא ראייה בשחור או לבן, אלא ראייה בניואנסים, בהומניות. הסרט אינו מגיע "לחנך", אלא אם כבר להקשיב לאלו ששונות מהקהל הצופה. אין ספק שגישה זו תגרור (ואכן כבר גררה, לפחות כפי שנדמה מהביקורות שיצאו מהקרנת הסרט בקאן) ביקורות משני הכיוונים – האשמות ב"פינק-וושינג" מצד מתנגדיה של ישראל (כלומר, הצדקת מעשיה של המדינה בשטחים או ברצועת עזה דרך ניצול יחסה ה"מתקדם" כלפי קהילת הלהט"ב) ואטימות מסוימת מפני אחדים מקרב המדינה, בייחוד לכאבם של אלו מעבר לגדר ההפרדה – כאב שרבים כאן לא מעוניינים להכיל כלל.התבוננות בפילמוגרפיה של זאוברמן ניתן לגלות שזו איננה היכרותה הראשונה עם ישראל. זאוברמן היהודייה החלה את דרכה כמי שעבדה לצידו של עמוס גיתאי ומאז הרבתה לעסוק בקשר בינה לבין יהדותה או למדינת ישראל: מ"Moi Ivan, toi Abraham" ("אני איוון, אתה אברהם") העלילתי מ-1993, שעוסק בחברות בין ילד יהודי לנוצרי על רקע האנטישמיות הגוברת בפולין בשנות ה-30. סרטיה התיעודיים "האם תעשה סקס עם ערבי?" (2011) – שהציב את השאלה הנ"ל וזו ההפוכה לה ("האם תעשה סקס עם יהודי?") בפני עשרות יהודים וערבים ישראלים – ו-"M" (2020), שהעניק לבמאית את פרס ה"סזאר" הצרפתי לסרט התיעודי וליווה את החוזר בשאלה מנחם לאנג, במסעו להתמודד עם טראומת האונס שעבר בילדותו בבני ברק.דרך קשריו של לאנג לעולם הזנות הטרנסית בתל אביב, הכירה זאוברמן את אבו חנא ויצאה לפרויקט "היפהפייה מעזה". על אף שהיא חיה בפריז זאוברמן מכירה היטב את ההוויה הישראלית. היא מתבוננת כמעט כמו ישראלית מלידה על המצב, אלא שדרך המבט החצוי הזה (לא זר אך לא בדיוק מקומי) היא מצליחה ליצור את ההתמקדות והחשיפה שרבים מאיתנו מחשיבים כאן כ"מוקצה"."היפהפייה מעזה" הוא מבט מכיל ומלא אמפתיה לאותן נשים שנזנחו מכל עבר. נדמה כי את המבט הזה הבמאית מבקשת שהקהל הישראלי יקח איתו אחרי שיצא מאולם הקולנוע ויעבור טרנספורמציה מסוימת, בייחוד בעולם פוסט השבעה באוקטובר. מכאן יש לקוות שבקשתה המסוימת תתממש.

דניאל עמיר | כתב מדור "שובר מסך" וכתב קולנוע וטלוויזיה

עמוד הסרט תמונות מהסרט הוסף/י ביקורת!

שתף/י