מי לא מכיר את חג ההודיה? אז זהו - שאנחנו לא בדיוק אמריקאים וסרט שעוסק בנושא הקשור לתחילת הישוב של האדם הלבן בניו אינגלנד לא בדיוק פורט על הנימים של ילדי ארץ הקודש. אבל מכיוון שעסקינן בסרט לילדים לא תמיד ההתמצאות בחומר חשובה. השאלה אם הסרט מצליח לספק לצופיו חוויה מהנה למשך שעה ומחצה –והתשובה לכך במקרה של "לעוף על הזמן" היא-לא בדיוק.רג'י הוא תרנגול הודו שממש כמו טורבו החילזון הוא היוצא דופן בחברה (ובמהלך הסרט הוא ימצא את עצמו ויוכיח לכולם שהוא בעצם יצוק מחומר של מנהיגים וכל הבלה בלה בלה הזה). בדרך נס הוא מקבל חנינה משחיטה בחג ההודיה על ידי נשיא ארה"ב ומאומץ על ידי ביתו של הנשיא. כשהוא כבר מתרגל לחיים הטובים ובולס פיצות מול הטלוויזיה הוא נחטף עאל ידי ג'ייק מצבא השחרור של תרנגולי ההודו וביחד הם יוצאים לשנות את המנהג של אכילת תרנגול הודו בסעודת חג ההודיה (סעודה שנחגגת כחג לאומי בארה"ב לזכר הצלת המתיישבים על ידי האינדיאנים בראשית ימיה של אמריקה).
פרסומת
ג'ייק ורג'י מתגנבים למכונת הזמן הסודית וחוזרים אחורה מאות שנים. הם פוגשים את תרנגולי ההודו המקומיים (שנראים כאינדיאנים במעין הכאה על חטא של יוצרי הסרט על כך שהאומה האינדיאנית למעשה הושמדה על ידי האמריקאים הלבנים) ויחד איתם מתכננים את המבצע הגדול להתגברות על ציידי תרנגולי ההודו והצלתם מהשמדה. רג'י מתאהב כמובן בפוקוהנטאס התרנגולת ההודית המקומית-ביתו של הצ'יף וג'ייק מוצא לו חבר לחיים בדמות בנו של הצי'ף המקומי.נדמה שיוצרי הסרט ניסו לזרוק עוד ועוד רעיונות מגובבים בפניו של הצופה - מכונת זמן, תרנגולי הודו אינדיאנים, ציידי תרנגולי הודו אכזריים וחד מימדים - הכל כדי שלא יתגלה שמרוב עצים אין בעצם יער והעלילה די דלה ואף משעממת.
כמו בסרטי אנימציה ובקומדיות רבות שנעשות בשנים האחרונות מה שמציל את הסרט משממה מוחלטת היא העובדה שיוצריו מודעים להיותו בסופו של דבר סרט ילדים וממלאים את "לעוף על הזמן" בבדיחות מלאות מודעות עצמית שאף "יורדות" על קו העלילה הרעוע.שני ילדיי ובמיוחד בני הקטן נהנו מהסרט - יש אקשן יש מוסר השכל והטובים מנצחים-אז מה לנו כי נלין? את העומק נחפש בסרט אחר.