זכרונות של חילזון ביקורת סרט

Memoir of a Snail Movie Review

עומר אפריאט על "זכרונות של חילזון":
"סרט מרשים ומלא באהבה לשונה"

שתף/י

דיבוב שרה סנוק, אריק באנה, קודי סמית-מקפי, ניק קייב, ג'קי וויבר במאי/ת אדם אליוט

אנימציה

ביקורת סרט לזכרונות של חילזון מאת עומר אפריאט | כתב קולנוע וטלוויזיה

ציון המבקר

"אנימציה מופתית"

דירוג הגולשים

ראית את הסרט? העבר/י את העכבר ודרג/י!

8.9/10

מדד פופולריות

3.2/10

היכן תצפו?

בקולנוע

62.5% בבית

25.0% לא אצפה

12.5%

שלח/י

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

הסרט האוסטרלי "זכרונות של חילזון", זוכה פרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל "אנסי" לסרטי אנימציה, מצדיק את ההערכה שהוא זוכה לה וממשיך את השנה המצוינת של סרטי האנימציה שהפכו לאחת מהקטגוריות המסקרנות ביותר בטקס האוסקר האחרון. יחד עם "עם הזרם" המעולה מלטביה שגם זכה בפרס, שני הסרטים לא רק התמודדו ראש בראש על הפרס היוקרתי, אלא גם מתווספים אל תוצרים הוליוודיים מוצלחים שהתחרו בקטגוריה כמו "וולאס וגרומיט על כנפי הנקמה", "רוז הרובוטית" ו "הקול בראש 2".קשה שלא להתייחס לרנסנס או להתפתחות של סרטי האנימציה בתקופה האחרונה. לא רק כי ניתן לראות יותר ויותר סגנונות אנימציה מקוריים שחורגים מהסגנון הדיסני/פיקסארי, אלא ניתן לראות גם הבנה הולכת וגדלה של הקהל המערבי שאנימציה היא לא רק לילדים, דבר שביפן הבינו כבר מזמן עם סרטי האנימה. כך אנו זוכים ליותר יצירתיות בסגנון האנימציה, וגם ביותר תוכן מונפש שמיועד למבוגרים בסרטים כמו "שר הטבעות: מלחמת הרוהירים" (2024) ובסדרות כמו "בלתי מנוצח". "זכרונות של חילזון" ממשיך את המגמה הזאת עם סרט שלחלוטין לא מותאם לילדים, ושנעשה בתקציב מזערי באופן יחסי להישג הוויזואלי שלו. הישג המוכיח שניתן לעשות אנימציה מרשימה ללא הכסף הגדול של הוליווד, וזה עוד לפני כניסתה הבלתי נמנעת של טכנולוגיית ה-AI.

"זכרונות של חילזון" הוא חלקית סרט אוטו-ביוגרפי הנכתב בהשראת סיפורו האמיתי של היוצר והאנימטור אדם אליוט ("מרי ומקס") בשילוב סיפורה של אמו. מעניין לראות את הבידול המכוון שיוצר אליוט מהדמות הראשית גרייס (שרה סנוק, "יורשים") באמצעות הבחירה להפוך את הסיפור שלו אל סיפורה של נערה ולא נער. גרייס היא בחורה מופנמת שלא מצליחה למצוא את מקומה בעולם עם אהבה לקריאת ספרים ולחלזונות. היא מספרת את סיפור חייה המורכב לחילזון האהובה עליה – סילבי בזמן שהיא יושבת על ספסל בבית קברות. הסיפור שלה יסביר איך היא הגיעה לנקודה הזו וכיצד התפתחה אצלה האובססיה לחלזונות. כך שאם לא היה ברור עד כה, הסרט אינו מספר על חילזון אמיתי, אלא על התחושה של גרייס המזדהה עמם.אם התיאור שבו הדמות מספרת את סיפור חייה בזמן ישיבה על ספסל נשמע לכם מוכר זה כנראה כי זה נשמע קצת כמו "פורסט גאמפ" (1994), כשאפילו משחק פינג פונג מגיח בשלב מסוים בסרט. זהו לא הרפרנס היחיד שהסרט נותן, והוא בוחר לאזכר גם את "האזרח קיין" (1941), שהפעם את המילה "רוזבאד" מחליף הצירוף "תפוחי-אדמה", ועוד שלל של יצירות ספרותיות שסילבי קוראת במהלך הסרט ומוסיפות רובד נוסף למקום הנפשי שבו היא נמצאת ברגע נתון. בניגוד ל"פורסט גאמפ", הקריינות הסיפורית אמנם אפקטיבית אך נוספת לה מידה של ריחוק רגשי בו אנחנו לא חווים את האירועים שעוברים על סילבי בזמן אמת ויודעים שהיא תגיע אל הנקודה בה היא מספרת את הסיפור. שוני נוסף הוא היעדר האופטימיות המקסימה שאפיינה את הסרט ההוא, כשכאן המלנכוליה משתלטת יתר על המידה ומקשה על חווית הצפייה.

למרות זאת, "זכרונות של חילזון" הוא חגיגה של יצירתיות. הוא עשוי בשיטת האנימציה 'סטופ-מושן', שעל אף שהיא עתיקה יותר מהאנימציה הממוחשבת, מצליחה להיות חדשנית ומרשימה אף יותר. סגנון האנימציה, עיצוב השוטים המוקפדים ובחירת הצבעים החומים-צהובים יוצרים סרט מהפנט, גם אם אינו יפה במכוון, שמצליח לעמוד במשימה הקשה של כל קולנוען – לספר את הסיפור קודם כל בצורה ויזואלית. עיצוב העולם המעוות מייצג את העולם הקשה שבו חיה גרייס אך גם נובע מהלקות הגופנית של אליוט, הסובל ממחלה שגורמת לו לרעוד, אותה בחר לאמץ אל תוך יצירותיו וגורמת לכל האובייקטים בסרט להיות א-סימטריים בכוונה. אל המראה המרשים מתווספים דיאלוגים שנונים עם מבט מפוכח על החיים כזכרונות, עיצוב דמויות עמוקות ולא מושלמות, וכמה כיוונים עלילתיים ודמויות משנה, שלא ניתן לדעת אם מבוססים על אירועים אמיתיים, אך בכל מקרה מלאים במקוריות.על אף אופיו המלנכולי, "זכרונות של חילזון" מלא בתקווה שדברים יסתדרו בסופו של דבר, גם לאנשים שלא הצליחו למצוא את מקומם. הוא רגיש ואמפתי כלפי הדמויות שלו, והוא אוהב ומקבל אותן גם כאשר אף אחד אחר לא. "החיים יכולים להיות מובנים רק אחורה, אבל אנחנו חייבים לחיות אותם קדימה" אומרת פינקי המבוגרת (ג'קי ויבר, "אופטימיות היא שם המשחק") אל גרייס. שורה המתאימה באופן מושלם לחלזונות שאינם יכולים לחזור אחורה אלא רק לזחול קדימה.מטאפורת החלזונות עובדת בהמון דרכים - בין אם זה בהבנת דמותה של גרייס הרוצה להסתגר בתוך הקונכייה שלה, ובין אם בצורת השבלול המעגלית שנותנת תקווה שדברים בחיים נוטים לקבל סגירת מעגל, צורה שהסרט עושה בה שימוש קסום. שימוש חכם במטאפורה זו מראה רק חלקית מכמות האהבה העצומה שהושקעה בכל פריים בסרט.

עומר אפריאט | כתב קולנוע וטלוויזיה

עמוד הסרט שעות הקרנה בקולנוע תמונות מהסרט הוסף/י ביקורת!

שתף/י