קיקוריקי ביקורת סרט

באי קסום חיים שבעה יצורים עגלגלים ומאושרים בקיץ תמידי. כשהיצורים מגלים מקלט טלוויזיה ישן, הם משתכנעים שגיבור סדרת ההרפתקאות "לוסיין" הוא לוחם צדק אמיתי ומחליטים לצאת לעולם, לפגוש אותו ולעזור לו במלחמותיו. לאחר שהם חוצים את הים, הם מגיעים לעיר הגדולה, מסתבכים בשלל צרות ואף מגלים את האמת מאחורי תעשיית הטלוויזיה.הסרט הרוסי משנת 2011 הוא מעין פריקוול לסדרת האנימציה הרוסית "קיקוריקי", שלא עלתה בארץ. שני הפריטים הללו, שנת שחרור הסרט והעדרות הסדרה מלוח השידורים הישראלי, הופכים את חווית הצפייה למוזרה למדי. לא שישנה איזה המשכיות עלילתית (הסדרה המצוירת מתארת יצורים מאושרים באי קסום, אין כאן יותר מדי טוויסטים מפתיעים) או אפילו צורנית (הסדרה היא באנימצייה קלאסית צבעונית והסרט הוא תלת-מימד מעט אפלולי). מה שמוזר הוא שמבלי לצפות בסדרה, אין הרבה הגיון והזדהות עם הדמויות בסרט. העלילה עוסקת בחברות והתמודדות עם המציאות בעולם האמיתי ואפילו מעלה ביקורת קלילה על הטלוויזיה כמנגנון שעוצם את עינינו בזמן שגוזלים מאיתנו כסף. אחייני בן החמש, לדוגמה, סיכם אותו כ"כיף". עם זאת, לא נותר בו כלום מהסרט לאחר מכן. כאשר הוא נשאל לגבי שמות ומאפייני הדמויות הוא היה מבולבל. הסיבה היא שלא רק שיש דמויות רבות בסרט, גם אין הבדל משמעותי ביניהן. שבעת היצורים שחיים ב"קיקוריקי" נראים די אותו דבר (כדור עגלגל עם ידיים ורגליים), מאופיינים במראה ואופי זהים כמעט לחלוטין כשביניהן בולטת דמות אחת, הארנב האימפולסיבי קראש. בעיר הגדולה הם פוגשים עוד שתי דמויות, שמאובחנות מהן רק במעט. שתי הדמויות שגורמות לרוב הקונפלקטים מאופיינות כ"ביישנים ופחדנים" ועוד אחת היא פשוט- בת.להבדיל, גם בסדרת סרטי "הדרדסים" יש דמויות רבות מאוד. אך לעומת "קיקוריקי", ב"דרדרסים" כל דמות מאופיינת היטב בהתנהגות ובשם (גם אם בצורה סטריאוטיפים ובוטה) וכישראלים, אנחנו כבר בקיאים במאפייני הדמויות היטב. ולבסוף- סרטי ה"דרדסים" השכילו להיצמד לדמות גיבור מרכזית שהילדים יכולים להזדהות איתה ולפתח אותה: בסרט השני, למשל, הייתה זו דמותה של דרדסית. כאשר ילד מוצף בהמון דמויות שלא נבדלות או משתנות במיוחד, כמו ב"קיקוריקי", הוא נותר עם כלום ביד. בימינו סרטי האנימציה לילדים נאלצים להלחם בשוק כמעט אינסופי של תוכן בכל שנה. במעבר בין 2013 ל 2014, הצליחה דיסני לחזור לעמוד על רגליה עם "לשבור את הקרח", שכרגע משמשת כאומדן לתכני אנימציה לילדים. בהקשר הזה, "קיקוריקי" הוא לא יותר מ 90 דקות של שקט מהילדים. בנוסף, הדיבוב לעברית לא נשמע נכון וטבעי ולכן עבור המבוגרים זאת חוויה לא מהנה במיוחד. יכול להיות שגם הילדים שלכם יצאו מהסרט ויאמרו שהיה "כיף", אבל האם בימינו זה מספיק?