הסרט "עירום מלא" נחל כישלון צורב הן בדעת הקהל והן אצל המבקרים. דומה שאלו ואלו היו תמימי דעים לגבי טיבו של הסרט, או יותר נכון, לגבי אי טיבו. הבמאי סטיבן סודרברג, אשר היה אחראי על להיטי הקופה "ארין ברוקוביץ'" ו"טראפיק", החליט לעשות משהו שונה ולעשות פרוייקט שאפתני ואיכותי יותר. התוצאה אשר הושגה במימדי זמן אפסיים, כך מסתבר, הייתה מעט רחוקה ממה שקיווה להשיג.עלילת הסרט בנויה מכמה עלילות משנה השזורות זו בזו, וכאילו כדי לסבך מעט את העניינים, מסתבר שהמדובר בסרט בתוך סרט. דהיינו, הדמויות האמיתיות משחקות בתוך סרט המצולם במהלך העניינים הרגיל הנחשף לעיני הצופה, ולעיתים קשה להבחין היכן מתחיל הסרט "האמיתי" והיכן נגמר הסרט "המדומה".
פרסומת
הבמאי סודרברג משתמש בטכניקות פילם ומצלמה שונות. כך למשל, כאשר מצולם הסרט "המדומה", הוא מובא לנו בצבעים נקיים, לאחר עריכה וניקיון הפילם מ"גרעיניות". דווקא כאשר הוא מצלם את "המציאות", בה מובאות מערכות היחסים בין גיבורי הסרט "האמיתי", הוא משתמש בטכניקות של צילום מטושטש, גרעיני, לא ממוקד, וטרם הפעלת האפקטים השונים של עריכה וצבע. הדבר נעשה על מנת להמחיש לנו כיצד בסרטים הכל יפה, חד ונקי, בעוד המציאות היומיומית של חיינו היא זו אשר מטושטשת, מבולבלת ומעורפלת.הזווית האומנותית של הסרט מומחשת גם בבימוי. הבימוי מאד מינימליסטי, ונראה כאילו הבמאי הפקיד את המושכות כמעט לחלוטין ביד שחקניו. כמעט שאין אנו מרגישים פסקול, והמשחק מועבר באופן כמעט בלתי אמצעי לחלוטין.
מה שמפריע בעיקר בסרט הוא רצף של מונולוגים, והיעדרם הבולט של דיאלוגים ארוכים, המסייעים לצופה להיקשר אל הדמויות. זה לא שאין דיאלוגים, אולם האפקט של אלו האחרונים הנו מזערי יחסית, היות והבמאי קוטע כל דיאלוג בחדות ובמהירות, לפני שזה יתחיל להתפתח, וקופץ היישר אל הדיאלוג או המונולוג הבא. הדבר יוצר תחושה של אי נוחיות אצל הצופה, אשר בוהה במסך ברבע השעה הראשונה לסרט, ושואל את עצמו להיכן נקלע.אבל אני אינני סבור שהסרט רע. אדרבא, לדעתי מהזווית הסיפורית הסרט אפילו מעניין מאד. מי שמצליח להתרגל לסגנון הבלתי קליט של הסרט לאחר רבע השעה הראשונה, עשוי למצוא עצמו נחשף למשחק אותנטי ומדויק של שחקנים טובים, וביניהם ראויים לציון במיוחד דייויד הייד פירס וקתרין קיניר, המגלמים אחד דמות מופנמת, והשנייה דמות מוקצנת. יתרה מכן, יש בסרט מספר סצינות יפות המבוימות ביד רגישה, ואשר הדיאלוג בהן מושחז וחושף מעט אמיתות ותובנות על העולם בו אנו חיים - בין אם זהו העולם הרגיל, ובין אם זוהי המציאות ההוליוודית, אשר על ידיה אנו מולעטים תדיר. חסרונו העיקרי של הסרט טמון באי הקומיוניקטיביות שלו. הסרט מפריע לצופה "להתחבר" אליו, והדבר אכן בעוכריו. הסרט בפירוש אינו לכל אחד. אולם אני סבור, כי חובב הקולנוע, אשר יצליח להתגבר על משוכות הצילום והבימוי המינימליסטי, עשוי ליהנות מסרט הכתוב ומשוחק היטב, אף שלעיתים מתיש.לסיכום: מעייף, כתוב ומשוחק היטב, חבל שהצילום מתיש וגורע מהסרט. 7 בסולם יגאל.
זה אחד הסרטים הגרועים שראיתי אי פעם. יש הרבה סיפורים בסרט שכל אחד מהם מורכב מדמות אחת או שתיים, וכל כמה דקות עוברים מדמות אחת לשנייה - כל כך מהר שקשה בתור צופה לשמור על רצף כלשהו או להספיק להתחבר לאחד הסיפורים.
מעבר לזה, נראה כאילו שום דבר לא זז והשעמום שולט לכל אורך הסרט. כמעט ואין התרחשות או סצינות אמיתיות בהן השחקנים אומרים משהו אחד לשני אלא הכל מתקדם כל כך לאט וברקע שומעים את הקריינות של הדמויות, שהיא בעיקר בליל מחשבות - ואף מחשבות לא מעניינות במיוחד.
הסרט הזה משעמם ונוראי - ממש ממש לא מומלץ.
סרט שמנסה להראות בתור סרט מורכב אבל לא מצליח לו סטיבן סודרברג יורד מסרטיו הקודמים (רומן לא חוקי,אושן 11,טראפיק וארין ברוקוביץ',)זה היה סתם רעיון שהיה אפשר לוותר עליו אבל אפשר לנסות...
שלח/י
ג'וליה רוברטס
דייויד דוכובני
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות