בסרט "עשיר רצח" גלן פאוול ("רק לא אתה", "היט מן") ממשיך לבסס את מעמדו ככוכב הוליוודי בעוד תפקיד ראשי, הפעם הוא מגלם את בקט רדפלו. אמו של בקט גורשה ממשפחתה העשירה כאשר הייתה בת 18 עקב ההיריון שלה. אחרי מותה בטרם עת, בקט נשבע שיירש את ההון של משפחתו בכל מחיר. המכשול העיקרי שעומד בדרכו הוא שהירושה לא תגיע אליו כל עוד יש חברים במשפחה שמבוגרים יותר ממנו. לכן בקט יוצא למסע להרוג שבעה מקרובי משפחתו. המכשול העיקרי בדרכו לאורך הסרט הוא ג'וליה שמגלמת מרגרט קוואלי ("יופי מסוכן", "היו זמנים בהוליווד"). בקט היה מאוהב בה כשהיה ילד, ובמהלך מסעו לעבר הירושה ג'וליה מתחילה להבין שהוא מאחורי המוות המסתורי של בני משפחת רדפלו.החלטה תסריטאית מוזרה היא לבנות את העלילה כך שרוב הסצנות הן בעצם פלאשבק. הסרט מתחיל בכך שבקט כבר יושב בכלא, מחכה להוצאתו להורג, ומספר לכומר את סיפור חייו. האופן שבו בקט מספר על עברו בעצם מתפקד כקריינות. בשל כך התסריט חושף את נקודת הסיום של הסיפור כבר בתחילת הסרט, מה שהורס חלק גדול מהמתח וההפתעה. אפשר להבין שבקט אכן ייתפס על מעשיו, בגלל האופן שבו הוא מקריין את סיפורו אפשר גם להסיק שהוא לא נתפס אחרי שהרג רק אדם אחד או שניים. "עשיר רצח" היה יכול להיות יותר מותח אם רק היה נפטר לחלוטין ממבנה הפלאשבק ומהקריינות.
פרסומת
למרות שמדובר במותחן שכולו בנוי סביב תוכניות של הגיבור לרצוח אנשים, אין בו הרבה מתח שנובע מהאפשרות שאותן תוכניות ייכשלו. לא רק בגלל שאנחנו כבר יודעים פחות או יותר מההתחלה איך הסיפור יסתיים, אלא גם כי ג'וליה היא בעצם היחידה שעולה על התרמית של הגיבור. המשטרה/FBI חסרי תועלת לגמרי, ורוב בני המשפחה מוצגים כטיפשים שלא יודעים להגן על עצמם באופן בסיסי, כך שגם הם לא מהווים כאיום. בקט גם מפגין ידע מרשים באילו שילובים של אילו כימיקלים עלולים להיות קטלניים, ידע שמעולם לא מוסבר מהיכן הוא נרכש. תהליכי הרצח הם פשוטים וקלים מדי בשביל הפרוטגוניסט בכדי שבאמת יהיה מתח בסרט הזה.גלן פאוול כבר הוכיח בשורת להיטים שהוא הרבה יותר מפרצוף יפה. מצד אחד יש רגעים שבהם הוא מצליח להביע רגשות מורכבים בעזרת מבט אחד פשוט, ואכן הוא כריזמטי מספיק כדי לשאת את התפקיד על גבו. מצד שני, התפקיד היה צריך ללכת למישהו שנראה צעיר יותר. הוא מבוגר באופן ניכר מאחד השחקנים שמגלם את קרוב משפחתו, קרוב משפחה אשר אמור להיות מבוגר ממנו בשנה. בנוסף, אף שגלן פאוול אכן הופך את בקט ליותר חביב וקל להזדהות איתו, האם זה מה שהסרט היה צריך? נראה שהתסריט מנסה לגאול את בקט מהאשמה של רצח חפים מפשע. הוא הופך את הקורבנות שלו לאנשים לא חביבים באופן מוקצן, ומשווה אותו עם ג'וליה אשר מוצגת כדמות נאלחת ללא תכונות חיוביות. נראה ש"עשיר רצח" מפחד מדמויות באמת מורכבות.
נקודת השיא של "עשיר רצח" היא הסיום שלו, ממש הסצנה האחרונה. רוב החוויה לפני כן מהווה כפנטזיה אסקפיסטית לעידן שבו הרבה אנשים מרגישים שאין להם את מה שמגיע להם: המחירים גבוהים מדי לכל דבר, אפילו לדברים החיוניים והבסיסיים ביותר. "עשיר רצח" מציג מציאות בה אפשר להיפטר מהאנשים העשירים ולגנוב מהם את ההון. מבלי להרוס שום דבר, אפשר להגיד שהסצנה האחרונה שמה סימן שאלה על אותה פנטזיה. היא שמה את שאר הסרט בהקשר חדש ויותר מורכב מבחינה מוסרית. חבל שלא כל הסרט כזה.מעניין להשוות את הקומדיה האמריקאית לקומדיה הדרום קוריאנית, "אין ברירה אחרת". הסרט שיצא בבתי הקולנוע בישראל ירד מהאקרנים מאוד מהר. הוא מספר את סיפורו של פועל פשוט אשר מחסל את המתחרים הפוטנציאלים שלו למשרה במפעל לנייר. "עשיר רצח" הוא רימייק של סרט בריטי משנות ה-40 בשם Kind Hearts and Coronets. הסרט הקוריאני הוא משמעותית יותר טוב. הוא מותח, מטריד, מצחיק, אלים, מורכב מוסרית, יצירתי וביקורתי באופן גורף. הוא כל מה ש"עשיר רצח" מנסה להיות ולא מצליח בו.האם "עשיר רצח" מצליח לעמוד בפני עצמו כסרט קולנוע? כן ולא. הוא לא משעמם לרגע ומצליח להיות מעניין ומסקרן עד סופו, אבל רק אם לא מאמצים את המוח יותר מדי בזמן הצפייה. אם עושים את זה, אפשר בקלות לשים לב למגרעות שלו. אם צופים בו סתם בשביל לקבל ממנו סיפוק והנאה פשוטים ורדודים, הוא מצליח לספק את הסחורה. הוא פשוט היה יכול להיות הרבה יותר מזה.