זיכיון "ג'קאס" התחיל בתור סדרת טלוויזיה בערוץ MTV בשנת 2000, שבה חבורה של גברים חסרי אחריות מתנהגים באופן שתואם את כותרת הסדרה - מתיחות, פעלולים, ואתגרים מסוכנים. אחרי ההצלחה של הסדרה, אשר רצה רק לאורך שנה עם 25 פרקים בלבד, נעשה "ג'קאס הסרט". מההצלחה של הסרט הראשון צמחה סדרה סרטים שלמה: שלושה המשכים, ספין-אופים, גרסאות מורחבות וקריירה מוצלחת מובטחת לכמעט כל חבר בצוות. אחרי 25 שנים של ג'קאס, "גומרים בשיא" מבטיח להיות הגראנד-פינאלה. הסרט החמישי, האחרון, ולפי הכותרת גם נקודת השיא.ממבט ראשון, המבנה של "גומרים בשיא" זהה לקודמיו. כל סצנה כוללת פעלול, מתיחה או אתגר משלה. סוף כל סצנה מצוין על ידי פייד לשחור, ואז פייד לסצנה הבאה. בתחילת כל סגמנט גם אחד מחברי הצוות מכריז מה הולך להיות בו. בגלל המגוון הרחב של פעולות בכל אחד מהסרטים, יש כמובן קטעים מוצלחים יותר ומוצלחים פחות. על כל שלושה קטעים מוצלחים יש אחד שהוא פספוס באופן יחסי. כמה מהקטעים מהסרטים הקודמים כוללים להפיל את אחד הפעלולנים לבור מלא נחשים, לעוף באוויר על טיל ענקי ולקפוץ קפיצת באנג'י כאשר הצד השני של החבל מחובר לאדם מאוד שמן וכבד.
פרסומת
מכאן נובעת הבעיה הגדולה של "גומרים בשיא": הוא קליפ-שואו. המונח בדרך כלל מיוחס לפרקי טלוויזיה, כאלו שמורכבים בעיקר מקליפים של פרקים קודמים. הם בדרך כלל, אם לא תמיד, נובעים מחוסר תקציב, יכולת או פשוט עצלנות. יוצרי הסדרה לא רוצים לצלם פרק מלא חדש, אז הם ממחזרים חומר ישן. "גומרים בשיא" הוא דוגמה מושלמת למונח: יותר מחציו הוא קטעים מהעבר. מדובר בסגמנטים מהסדרה, הסרטים או חומר שמעולם לא פורסם בעבר. לכלול את המילה שיא בסרט שממחזר את רוב קטעיו אחד לאחד מיצירות קודמות צריך להיחשב כפרסום שקרי.למרות זאת, הקטעים הממוחזרים הם טובים. לא כולם מהווים כפסגת היצירתיות והאומץ/טיפשות של הזיכיון, אבל ממש כיף לצפות בהם, במיוחד עם אולם מלא וקהל שצוחק בכל הקטעים הנכונים. אחד מהם הוא הולדתו של ג'קאס, קטע מ-1998 שבו ג'וני נוקסוויל שם על עצמו חליפה להגנה מכדורים ויורה לעצמו בחזה. הקטע מצליח להיות מותח מאוד, אף שברור שנוקסוויל ייצא ממנו בשלום. קטע אחר כולל מתיחה שנעשתה ביחד עם בראד פיט, שבה הצוות מעמיד פנים שהוא חוטף אותו מול קבוצה גדולה של עוברי אורח.
לעומתם, הקטעים המקוריים שצולמו במיוחד למען "גומרים בשיא" הם חלשים ולא מעניינים. נראה ש"גומרים בשיא" הוא סופו של הזיכיון לא רק כי יוצריו מזדקנים פיזית, אלא גם כי נגמרו להם הרעיונות. הרבה מהקטעים ה"מקוריים" כוללים דרכים לא יצירתיות של אנשי הצוות לחשמל אחד את השני. לא רק זה, נראה שהרבה מהקטעים מבוימים באופן שמצביע על מלאכותיות. אנשי הצוות צועקים וצוחקים באופן שמרגיש מאולץ ולא פרופורציונלי. חשמול ביד לשתי שניות הוא דבר קטן לעומת הרבה מהדברים שהם חוו ועשו, למה הם צועקים כאילו מקלפים להם את העור? זה מרגיש כמו טריק מלוכלך לגרום לצופה לצחוק כאשר אין שום דבר באמת מצחיק שקורה על המסך.אולי זו לא הבעיה הכי גדולה של "גומרים בשיא", אבל היא עדיין בעיה: הניסיון המאולץ שלו לעורר רגש של צער ונוסטלגיה. הוא כל הזמן מצהיר שהוא מהווה פרידה מאנשי הצוות, שלא יחזרו לעולם לזיכיון הזה. קודם כל, קשה להאמין שזה אכן יהיה המוצר האחרון שנושא את הכותרת "ג'קאס", אבל קשה לנבא את העתיד. רגשות של מלנכוליה וגעגועים לעבר פשוט לא מתמזגים באופן טונאלי עם פעלולים מוטרפים ומתיחות. שוב, הכותרת "גומרים בשיא" מרגישה מאולצת, אבל לא רק בגלל המילה "שיא" אלא גם בגלל המילה "גומרים".הסיבה העיקרית לראות את "ג'קאס: גומרים בשיא" היא כדי לחוות אותו עם קהל. זו אכן חוויה מספקת, אבל כל עוד רואים אותו לבד או עם קהל מצומצם מחוץ לאולם הקולנוע הוא די חסר תכלית. הוא נשען על טריקים זולים כדי לנסות לעורר נוסטלגיה ונשען על גדולת העבר כדי לעורר צחוק והנאה. זה חלקית עובד, מפני שהסגמנטים מהעבר מצליחים לתפקד בפני עצמם כמנותקים מהקשר, כך שאפשר לשלב אותם במשהו כמו קליפ-שואו בלי שערכם ייעלם. זו הסיבה העיקרית, כמעט היחידה, שהסרט אינו כישלון יצירתי מוחלט.
ג'קאס: גומרים בשיא
(עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות