הדיבוק ביקורת סרט

"הדיבוק" היא הפקה פולנית-ישראלית המבוססת על אגדת הדיבוק הידועה. נדמה כי הקללה רדפה גם את הפקת הסרט, לאחר שבמאי ה"דיבוק", מרצין ורונה, נטל את חייו עם תום צילומיו והסרט מותיר תחושה כי איבדנו יוצר מוכשר וייחודי בתחילת דרכו (זה היה סרטו השלישי של ורונה).הסרט, שמגיע למסכים חצי שנה לאחר שהוצג לראשונה בישראל בפסטיבל חיפה, מתרחש כולו במהלך יום חתונה בפולין. החתן (איתי טיראן), בחור בריטי ששודך לכלה על ידי אחיה, מגיע לכפר פולני בו הוריש סבה של הכלה חלקת אדמה לזוג הטרי על מנת לבנות את ביתם. לאחר שהוא נתקל בשלד שקבור בחלקת האדמה, משתנה התנהגותו של החתן, שמתחיל לאבד את שפיותו במהלך טקס החתונה אל מול משפחתה וחבריה של הכלה המיועדת שחושדים כי דיבוק של ילדה פולנית שנהרגה בעבר השתלט עליו. ורונה מגיש ב"הדיבוק" אגדת אימה הומוריסטית, מצולמת להפליא בקומפוזיציות מדויקות ומלאה בהומור שמבליח בין רגעי האימה. הסרט מהדהד את העבר האלים של פולין ומזכיר באופן בו גופות היהודים מהעבר שנקברו באדמת פולין שבות לצוץ בהווה כפי שכבר ראינו בסרט הפולני זוכה האוסקר הזר, "אידה".טיראן מצליח לתפוס את דמותו של הדג מחוץ למים שמנסה להשתלב בחברה זרה לו אולם לא יכול להיטמע לחלוטין והמטמורפוזה שהוא עובר בסרט משכנעת ומאפשרת לו להציג משחק שנע בהצלחה בין הריאליסטי לתיאטרלי. החתונה הפולנית שחייבת להימשך בכל מקרה, האלכוהול שנשפך כמים ושירי העם הרצופים לאורכו מעניקים ל"הדיבוק" נופך סוריאליסטי, שמזכיר ברגעיו הטובים את סרטיו של אמיר קוסטוריצה עם שמחת חיים מדבקת שהולכת והופכת ככל שהאירוע מתקדם לחתונה קולנועית המופרעת ביותר שנראתה על מסכינו מאז "סיפורים פרועים".ככל שהסרט מתקדם הוא נהיה חידתי יתר על המידה ומאבד מקצבו. יחד עם זאת לחובבי קולנוע מאתגר ושונה באופיו מהמוצג בקביעות על מסכינו "הדיבוק" יספק חווית צפייה מיוחדת במינה, שמצליחה לשלב לאורך מרבית הסרט בין מרכיביו השונים ויוצרת מעשיית אימה אקסצנטרית, מהנה ומרשימה למדי.