רובינזון קרוזו ביקורת סרט

ספרו המופלא של דניאל דפו משנת 1719 על מלח שספינתו נטרפה ונאלץ לבלות עשרות שנים על אי בודד זכה לשלל גרסאות קולנועיות. הסיטואציה של אדם שנולד מחדש ושרד כנגד כל הסיכויים בטבע מזמינה את יוצרי הקולנוע ליצור סרטים שישאלו שאלות על טיבו של האדם ועל יחסיו עם עצמו ועם סביבתו הקרובה. את כל הנושאים האלו לא תמצאו בגרסה החדשה לסיפורו של רובינזון קרוזו שעולה על המסכים כעוד הפקה מבית האנימציה הבלגי אנוויו.הבמאי בן סטסן, הזכור מהסרט "קסם של בית", הוא מומחה בעל שם עולמי בשימוש בטכניקת התלת-מימד. הדמויות בסרטים של סטסן יפות לעין והאקשן מסחרר, אבל סרטיו סובלים מתסריט עצל והדמויות הם ברובן חד מימדיות. בעידן של סרטים כמו "הקול בראש" ו"זוטרופוליס", מצופה גם מיוצר אנימציה שיתייחס לצופיו בהרבה יותר כבוד. הסרט נפתח עם חבורת חיות עליזה הכוללת תוכי, לטאה, טפיר, דורבן , דב נמלים ותיש. החבורה חיה לה בשלווה על אי בודד ואז מתרסקת ספינה אל החוף ורובינזון קרוזו הצעיר עם כלבו נסחפים לאי. הסרט מתאר את מפגשו של רובינזון עם החבורה ומלחמתם בצמד חתולים מרושעים. כל קשר לרומן המקורי מקרי בהחלט.העוקץ מהרעיון המרכזי בספרו של דיפו - מאבקו של אדם שנמצא לבדו לחלוטין על אי בודד, אובד לחלוטין מאחר וקרוזו וחבורת החיות מתחברים. סטסן רק משתמש בסיפור כאמתלה לסצנות של מרדף ושעשועים באי ונראה שכלל לא מעניין אותו הסיפור המקורי. כל הסרט הרגיש לי כמו אותן הצגות ילדים שמפציעות על במותינו חדשות לבקרים בזמן חופשות בתי הספר והגנים, לוקחות סיפור מוכר ואהוב ומרדדות אותו להופעה צעקנית של כמה כוכבי ילדים. מסר? מוסר השכל? כבוד ליצירה המקורית? הס מלהזכיר. שני הילדים שלי נהנו – בעיקר מהאקשן התזזיתי ומהמכות שמקבלים זוג החתולים הלא ממש חכמים, על רובינזון קרוזו הם ילמדו אולי במקום אחר. הסרט מיועד למסתפקים ממש במועט.