ביגפוט ג'וניור ביקורת סרט

"ביגפוט ג'וניור" הוא עוד סרט אנימציה מאולפני חברת האנימציה הבלגית של בן סטטן - יוצר המתמחה בלהיות ראש לשועלים. אחרי "קסם של בית" המשעשע ו"רובינזון קרוזו" המזעזע חוזר סטטן אל המסך הגדול, והפעם הוא עוסק באחת התעלומות הגדולות של צפון אמריקה -"ביגפוט".אדם הוא ילד די רגיל שחווה תופעות משונות כמו שיער ראש שגדל ללא הרף ואצבעות רגליים שמתמתחות ויוצאות לו מהנעליים. בשל כך אדם נחשב מוזר, בבית הספר מרביצים לו והוא רק רוצה להגיע הביתה ולהתבודד. כך מושגת הזדהות מיידית של הצופה עם הגיבור האומלל. אדם מגלה שאביו, שהוא חשב שנפטר, ככל הנראה חי ויוצא לחפשו אי שם ביערות על פי כתובת מגלויה ישנה. ביער הוא מותקף על ידי דוב ויצור שעיר מציל אותו. אדם מגלה לתדהמתו שאותו יצור שעיר הוא אביו - ביגפוט המסתורי. סטטן ממשיך לרדד את אגדת ביגפוט לטובת עוד סרט ילדים סטדנדרטי והופך את היצור למדען חביב שלפתע צמח שערו, והוא בכלל האדם הכי עדין על הכוכב.מכיוון שבסרט שכזה הבנוי לפי שבלונות צריך שיהיה אויב אכזר ורע שיילחם בגיבורינו האמיצים מתברר כי חברת "שיער בע"מ", בראשות מנהלה החלקלק והערמומי, זוממת ללכוד את ביגפוט כדי ללמוד את קסם צמיחת השערות שלו. החברה מוצאת את אביו של אדם וכולאת אותו וכאן כמובן יגיע השלב של איחוד כוחות הטובים ואדם וחיות היער ייחלצו לעזרת ביגפוט האומלל. למרות שהסרט צפוי מאד ולקטעי האקשן אף מודבקת מוזיקה דביקה וקלילה, אני חייב לציין שהסרט מפתיע לטובה ובסופו של דבר מדובר בארוחת ילדים בסיסית אך משביעה. הלכתי לסרט עם בני בן השש שנהנה – הסרט מיועד לילדים בגילו ואף לקטנים יותר.