השחקן מייק בורשטיין הפך לחלק מהפנתאון של הקולנוע הישראלי בגילום דמותו של קונילמל החסיד השלומיאל. מעבר לכך מדובר בפרפורמר יהודי שאף הצליח בתיאטרון היידי. שנים לאחר שהשתקע בארה"ב חוזר בורשטיין אל המזרח התיכון ומביים את סרטו הראשון "אזימוט". התוצאה די בנאלית, אך יש בה כמה נקודות אור.העלילה מתרחשת במדבר סיני, יום לאחר הפסקת האש. חייל מצרי וחייל ישראלי מגיעים למתחם או"ם נטוש ונאבקים אחד בשני, במה שמהווה מיקרו-קוסמוס של הלחימה באזור. הסרט מזכיר במובן זה את סרטו הנפלא של ג'ון בורמן "גיהנום בפסיפיק", שתיאר מאבק בין חייל אמריקאי לאויבו היפני במלחמת העולם השנייה. "גיהנום בפסיפיק" הינו יצירה אפלה ומטרידה לעומת "אזימוט" שנדמה כשמרן וצפוי.
ביקורת מצולמת | טריילר/קדימון
פרסומת
יפתח קליין וסמי שייק הם החיילים הנלחמים אחד בשני כשהמלחמה כבר הסתיימה והסרט עושה כמיטב יכולתו להבליט את האיוולת שבמלחמה ואת האבסורדיות של המצב שבו נמצאים השניים. קליין ושייק אולי אינם לי מרווין וטושירו מיפונה כוכבי "גיהנום בפסיפיק" אבל משחקם אמין ומשכנע. קליין, שהיה מצוין ב"השוטר", מגלם שוב את הלוחם הרגיש והשרמנטי שיורה וסובל והוא ללא ספק אחד הכישרונות הבולטים של הקולנוע הישראלי בימינו.אחת הבעיות הבולטות בסרט הם הפלאשבקים המציגים את הצד האזרחי של הגיבורים וממשיכים במסר כי בסופו של יום כולם רוצים שלום. הפלאשבקים מבוימים בבוסרית ומעידים על ראשוניות היצירה של בורשטיין. הם פוגמים בשטף הסרט ומונעים מהיצירה להפוך לדחוסה, קלאוסטרופובית ואפקטיבית כפי שהייתה יכולה להיות.
למרות זאת הסרט מצליח לעבור ולשמור על קוהרנטיות, פחות או יותר, גם בזכות הופעה מרשימה של נעמה פרייס כאשתו של החייל הישראלי. לא מדובר כאן ביצירת מופת כמו "אוונטי פופולו", אבל בסופו של דבר "אזימוט" מוסיף עוד נדבך מעניין לתיאור מלחמות ישראל בקולנוע. אפשר בהחלט לתת לסרט ולבורשטיין צ'אנס.
אזימוט.
בני דורי ודאי זוכרים את Tushiro Mifune ו-Lee Marvin בסרט המצוין.
Hell in The Pacific
אזימוט הוא צנוע ביחס לקודם, ודאי בכול הקשור לצילום, עלילה ואפילו עומק הדמויות.
בגל המיליטנטיות המאיים להטביע אותנו, סרט זה הוא קול חשוב הקורא לשפיות בתקופת מלחמה.
לכו לראות.