בית המזימות ביקורת סרט

הגעתי לצפות בסרט" בית המזימות" בשקיקה גדולה כי מה יכול להיות טוב יותר מצפייה בעוד עיבוד ליצירתה של אמנית ספרי המתח הבריטית אגתה כריסטי? עד היום נעשו קרוב לחמישים סרטים על פי ספריה. סרטים שבחלקם הגדול היה בהם הוד והדר, סרטים שהצליחו לתפוס את השנינות והתחכום של כריסטי וחלקם אפילו היו יצירות מופת כמו "רצח באוריינט אקספרס" של סידני לומט (ולא העיבוד העכשווי של קנת בראנה) או "עד התביעה" הגאוני של בילי ויילדר עם מרלן דיטריך האחת והיחידה. לצערי ב"בית המזימות" אין כלום ממה שהיה לסרטים אלו.בפתיחה בסטייל הפילם-נואר מגיעה נכדתו של מיליונר מסתורי אל צ'רלס היוורד הבלש הפרטי. לצ'רלס ולנכדה הייתה פרשת אהבים קצרה כשהוא פגש אותה בקהיר בזמן מלחמת העולם השנייה. עכשיו הסבא שלה, איל ההון ליאונידיס, הלך לעולמו והיא רוצה לפענח את תעלומת מותו. היא מוציאה סיגריה וצ'רלס מצית לה אותה ואני כבר מתחיל להתגעגע לסם ספייד בכיכובו של המפרי בוגרט. צ'רלס (השחקן הבריטי מקס איירונס, הבן של ג'רמי איירונס הנהדר) מגיע לאחוזה שבה מסתבר מתגוררים בערך כל קרוביו של המנוח - אחותו, אשתו הצעירה, בניו ונכדיו. כולם מוזרים ומנופחים (כמו שבריטים סנובים אמורים להיות בסרטים) וצ'רלס מוצא עצמו בחקירה לא פשוטה.התמה של "כולם חשודים" אופפת את העלילה אבל הסרט, שבכלל יצא כסרט טלוויזיה במקור, מטפל בחומרים של כריסטי בצורה לא נכונה. נדמה שהבמאי ז'יל פאקה ברנר (שדווקא חיבבתי ב"מפתח של שרה") מנסה בכוח לדחוף כל קלישאה מספריה של כריסטי והתוצאה מאולצת וחלולה. השחקנים הרבים וביניהם גלן קלוז, טרנס סטאמפ וג'יליאן אנדרסון מלהגים את שורותיהם כדחלילים נטולי חשק והכול כל כך צפוי, איטי ונמרח. הסרט משתפר במעט לקראת סופו, אך עדיין מדובר ביצירה זניחה לחלוטין שמביישת את המקור הספרותי .לבן של ג'רמי איירונס נכון עתיד מזהיר. לסרט ממש לא.