"לצוד את האויב" של דונובן מארש, בהפקתם של אבי לרנר וג'רארד באטלר, מבוסס על רומן בשם "נקודת ירי" ונשמע בהתחלה כמו הימור מסוכן ושונה. אם בד"כ אנחנו זוכים לראות אקשן מלחמה רק על פני השטח שכולל יריות ודם (אל תדאגו, גם כזה יש לכם פה), ב"לצוד את האויב" אנחנו זוכים לראות דרך לחימה אחרת שכבר מזמן לא הוצגה בקולנוע - לחימה מתחת לים, בצוללות יחד עם ההבנה על כך שהעבודה מתחת למים חשובה לא פחות מזו שמעליהם.הסרט נפתח בהטבעה של צוללת אמריקאית על ידי הרוסים, וכעת הממשלה האמריקאית צריכה לשלוח מישהו לטפל במצב מבלי לעורר מהומה גדולה מדי. מארש לא מסתפק רק בהרפתקת צוללות, הוא זורק אותנו לתוך הפיכה צבאית על אדמת רוסיה ואליה מוסיף מבצע פשיטה של הכוחות המיוחדים מאחורי קווי האויב שצריכים לחטוף את הנשיא הרוסי השבוי. מה שנשמע מסובך הוא אכן עמוס אבל בהחלט מבטיח.
פרסומת
לאחר ששר הביטחון הרוסי מחליט לבצע הפיכה ולגרור את האמריקאים למלחמה תחת אפו של הנשיא, מתקבלת החלטה לשלוח כמה חיילים אמריקאים לחטוף את הנשיא הרוסי ולהביאו לצוללת על מנת שיוכל לסדר את המצב. את כל המבצע המסובך הזה צריך לבצע במהרה ובזהירות מבלי לגרום לתקרית בינלאומית או לפתוח במלחמת עולם שלישית או בקיצור מתח, מתח ועוד קצת מתח.ב"לצוד את האויב" יש מתח אמיתי והרגשה מציאותית בכל פעם שיש פגיעת טורפדו. הפנים של הצוללת מרגיש אמיתי והשחקנים נותנים תחושה של חבר'ה שעושים את העבודה בצוללת כבר שנים. הסרט מוצא מתח בדברים הכי פשוטים כמו תפיסת מפתח ברגים ברגע האחרון לפני שהוא נופל על הרצפה ומשמיע רעש, כי כל האזור שמחוץ לספינה מלא בפצצות שמופעלות על ידי קול.
הסרט מורכב מקאסט טוב -ג'רארד באטלר, שאותו כבר התרגלנו לראות מציל את הנשיא בשנים האחרונות, גארי אולדמן בתור "הבחור הכועס", בלי תפקיד גדול מדי, אפשר לומר שהוא היה שם בתור קישוט ושם מוכר לפוסטר. צוות החיילים בהנהגתו של טובי סטפנס ("אבודים בחלל" של נטפליקס), שעל היבשה חביב גם הוא ומוסיף קסם מסוים. בפנטגון יושבים שלל קצינים ביניהם לינדה קרדליני וקומון שעושים עבודה ראויה בתפקידים השדופים שנתנו להם.באטלר מגלם את דמותו של ג'ו גלאס, המפקד של הצוללת האמריקאית "ארקנס", שכשמו של הסרט מטרתה היא לצוד את האויב הרוסי. כבר בדקות הראשונות שלו בצוללת הוא נותן את נאום חייו על כך שמטרתו היא לדאוג שכל אחד עושה את תפקידו כמו שצריך ושהוא יעזור להם לעשות זאת. מורגש שהדמות שלו עברנ הרבה ולמרות הכל הוא רוצה להמשיך ולתת את כולו.יש בו קסם ואין פלא שהוא מצליח לפצח גם את מפקד הצוללת הרוסי ולגרום לו לעזור לו. בניגוד לרוסים במשחק, הוא פועל עם מחשבה ולא נגרר למשחק האגו שמנסים לשחק איתו. אני מאמינה לו כצופה. הוא נראה כריזמטי ומשדר התנהגות כזו, גם כצופה אתה מרגיש שאתה סומך עליו שיוביל את הצוללת לניצחון ויציל את המצב. אף על פי שהסרט נשמע מעט קלישאתי בהתחלה, הוא מצליח להפתיע אותנו עם מתח בלתי פוסק, לוקח אותנו לחוויה אולד-סקול ובלתי צפויה וגורם לנו לחוות את ההרגשה של להיות בצוללת בזמן שיורים עליך טילים.
לא מחדש אבל קצבי וסוחב. בעקבות תקרית בין צוללת אמריקאית ורוסית במים טריטוריליים של רוסיה,נשלחת צוללת אמריקאית לאיזור. מפקד הצוללת הוא ג''ו גלאס, קצין ותיק ומנוסה שמטרתו לאתר את הצוללת האמריקאית. תוך כדי תנועה העניינים מסתבכים בין שתי המדינות. ברוסיה,שר הביטחון מבצע הפיכה וכולא את הנשיא המתון שלא מעוניין בתגובה נגד האמריקאים. בינתיים המשימה מתעדכנת וכעת היא לחלץ את הנשיא הרוסי כדי למנוע מלחמה גרעינית בין שתי המעצמות.כוחות קומנדו אמריקאים נשלחים לרוסיה לשם כך. במקביל,הצוללת האמריקאית שמה ידה על קצין רוסי שהוא איש מפתח בפיתרון המשבר. השאלה היא האם אפשר לבטוח בו.תוך כדי המשבר המתפתח,ג''ו גלאס כפוף להוראות הדרג הפיקודי הבכיר מהפנטגון אך עליו גם לקבל החלטות הרות גורל על סמך ניסיונו ושיקול דעתו. סך הכל לא סרט פורץ דרך ואולי טיפה ארוך מידי, אבל הוא טוב.