סרטי חלל היו לא מעט. אבל בסרטי אנימציה בנושא החלל, היחיד שענה על הציפיות שלי היה "וול אי" של פיקסאר ומאז עבר למעלה מעשור. האם "שכחו אותי בגלקסיה" יממש את הציפיות ויהיה מוצלח לפחות כמותו? קשה להתעלות על פיקסאר, רף האנימציה שהם מציבים הוא גבוה מאוד. באופן מפתיע למדי, הסרט שהופק על ידי TAT PRODUCTIONS הצרפתית ענה על הציפיות שלי.השם "שכחו אותי בגלקסיה" אינו משקף את שמו ואינו קשור לסרט "שכחו אותי בבית". שמו המקורי הוא בכלל "טרה ווילי", קרי, כוכב הלכת שגיבור הסרט ווילי חקר. הסרט מתרחש בחלל, העולם המסתורי שאנחנו חוקרים, בוחנים ועדיין לא מכירים לעומק. ווילי הוא ילד בן עשר שבעקבות היתקלות באסטרואידים, החללית בה חי עם הוריו התפוצצה. לפני ההתפוצצות הוא הצליח להשתגר לכוכב אחר בעוד הוריו שוגרו למקום אחר.
פרסומת
הסרט עוקב אחר הישרדותו של ווילי בכוכב החדש, בתנאים לא קלים ותהליך ההתבגרות המואץ אותו חווה כתוצאה מכך. חבריו למסע הם יצור דמוי כלב בשם פלאש ורובוט הישרדות בשם באק, שמזכיר באופן כמעט מדויק את הרובוט R2-D2 מ"מלחמת הכוכבים". שניהם יחד עוזרים לו להתאקלם בכוכב ולהתגבר על געגועיו להוריו ולחיים על כדור הארץ.זהו לא סרט עמוק במיוחד, דמויות המשנה אינן מקבלות הרבה נפח וישנם חורים בעלילה. הבמאי אריק טוסטי ("צוות ג'ונגלף כוח הצלה") התמקד בווילי ובהישרדותו מבלי לתת נקודת מבט למצבם של הוריו ולכן רגשית דמותו הרגישה לי קצת אטומה. ניתן היה להוסיף מספר סצנות מקבילות בהן רואים את הוריו של ווילי מחפשים אחריו ומנסים ליצור עמו קשר. אך למרות זאת, הסרט הצליח לשבות את ליבי. הוא קצבי, רווי סצנות אקשן ומותח מתחילתו ועד סופו.
האנימציה המרהיבה והססגונית של הכוכב, היצורים המוזרים והמשעשעים בחלל וסצנות מגניבות שהזכירו לי סרטים אהובים (סצנת המשחק הווירטואלי הזכירה את "טרון", סצנת הגלישה על הסקייטבורד המעופף את "בחזרה לעתיד" והשינוי הפיזי שהתחולל בווילי בדומה ל"להתחיל מחדש" עם טום הנקס) נתנו לו טוויסט מעניין.צפיתי בסרט עם שלושת ילדיי (4,6,7) ושלושתם נהנו ממנו ובעיקר אהבו את דמותו של היצור פלאש, שלמרות שבתחילת הסרט נראה חלש וחסר יכולת, בהמשך הפתיע והראה כי "אין הנחתום מעיד על עיסתו". זהו אחד המסרים שילדיי יצאו עמם מהסרט - מסר חשוב ורלוונטי.אחת הסצנות שאהבתי במיוחד הייתה בתחילת הסרט, בה הראו את ווילי מתארגן בבוקר. כמו כולם הוא קם בקושי רב ממיטתו, אך ההמשך הוא שונה. בעוד אנחנו צריכים לצחצח שיניים, להתלבש ולנעול נעליים. ווילי עומד ליד חליפת אסטרונאוט שנסגרת עליו, מצחצחת לו שיניים, מלבישה אותו, מסדרת את שערו וכשהוא מכניס את רגליו לנעליים, השרוכים נסגרים אוטומטית. הסצנה אמנם בדיונית אך בעולם בו אנו חיים – כל בדיון יכול לקרום עור וגידים.
