גרטל & הנזל ביקורת סרט

"גרטל והנזל" ממשיך את הקו הברור של האולפנים לסחוט עוד מהלימון של עיבודים מחודשים לקלאסיקות מכל הזמנים. אך בעוד שחידושים של דיסני כמו "מלך האריות", "סינדרלה", "דמבו" ועוד רבים אחרים, מתהדרים בכוכבים הוליוודים מהשורה הראשונה, ואף עברו התאמה לרוח הזמן, במקרה של "גרטל והנזל" אין לא מזה ולא מזה. התוצאה, בסופו של דבר, היא סרט דלוח וחסר שיניים שתופס טרמפ על תופעת החידושים ורחוק מלהשאיר חותם.הבמאי אוז פרקינס מכיר היטב את ז'אנר האימה וגדל בבית שהאופל שכן בו. אביו, הוא השחקן המנוח אנתוני פרקינס, שגילם את נורמן בייטס מיצירת המופת של היצ'קוק, "פסיכו". אימו, ברי ברנסון, הייתה שחקנית וצלמת ונהרגה באסון התאומים. מאחורי פרקינס ג'וניור יש רזומה של משחק ובימוי בעיקר בדרמות אימה בינוניות למדי. בהתאם לחוקי הז'אנר, הוא בוחר לפתוח את הסרט עם פרשנות משלו שדווקא מעוררת עניין. לפיה מסופר על כוח אפל שהיה בעיירה שכוחת אל ושידע לרפא ילדים ומבוגרים שחלו במחלות חשוכות. אולם, לאחר שאותם חולים היו נרפאים, הם לא היו חוזרים למצבם הקודם אלא עם רוע אפל שהיה זורע הרס בסביבתם. במקרה הנוכחי, מדובר באב שבתו הקטנה חלתה, נמסרה, נרפאה וכצפוי קיבלה כוחות אפלים ובמהרה החלה הילדה לזרוע הרס ובהמשך הושלכה לירכתי היער השחור והאפל כדי להרחיקה מהסביבה. אחרי האקספוזיציה הזו, אנו נחשפים לכוכבי הסרט, גרטל (סופיה ליליס מסרטי "זה") והנזל (סאמי ליקי). השניים מגורשים מבית אמם הלא מתפקדת לאחר שזו מזהירה אותם מפני מגיפה שעתידה לבוא.מבלי יותר מדי אפשרויות, שני חסרי המזל מחפשים מקום להניח את ראשם. בדרך לשם הם יתקלו באשמאי זקן מטריד מינית, יצור לילה מעוות, ואפילו יאכלו פטריות הזיה. בסוף הם יגיעו לאותו בית מדובר, שם יפגשו השניים את המכשפה (אליס קרייג, "סהרורים", "סיילנט היל") שכבר מהרגע הראשון לא ממהרת לבזבז זמן ומבהירה לשניים שאין מתנות חינם. לאחר שהיא מתחילה להאביס את האחים, היא מנסה להיפטר מהאח הקטן ומשאירה בחיקה את גרטל, שבינתיים במהלך שהותה בבית, הופכת מילדה לנערה (מהלך שנועד להצדיק שלא מדובר בסרט לילדים). בהמשך, לאחר שהשניים עובדים בפרך כדי להחזיר את חובם למכשפה המגושמת, כוונותיה די מהר מתבהרות. אלא שגם כאן, במה שמסתמן כנקודת השיא של הסרט, היוצרים נמנעו מלארגן עימות מרשים או ניסיון מרידה שיכל היה להוסיף יותר עניין לסרט. במקום זה בחר היוצר להיפטר מהמכשפה בסצנה גרוטסקית שלא נאמנה לסיפור המקורי ומוציאה את כל העוקץ מהסרט. כמה מוציאה? מי שיצפה בסרט לפני שיקרא את הסיפור, לא יבין שמדובר באותה עלילה, וכאן גם טמון החטא של במאי הסרט – הוא העדיף לסמן וי על עוד אגדה מחודשת בשרשרת חידושים ולהימנע מלתת לדמויות נפח או עומק אמיתי של ממש. כך גם יוצא שבאחת הסצנות היותר מותחות בסרט, התחושה היא שלא באמת אכפת לצופה מה עתיד לקרות לגורל הדמות. ימות או לא ימות, למי באמת אכפת.מצד אחד מדובר בסרט אימה, אך כזה שאינו מפחיד מדי ומצד שני נעדר עומק או חידוש כלשהו. בעבר הרחוק כבר יצאו סרטים שנגעו באגדות ילדים בצורה אפלה ועשו זאת לא רע בכלל: "האחים גרים למבוגרים בלבד" ו"שלגייה והצייד" הצליחו להתהדר בכוכבים מהשורה הראשונה ולספק פרשנות מקורית עם קריצה לאגדה. לא כך פני הדברים בסרט הנוכחי שנדמה כי רצו להוציאו לאקרנים בכל מחיר. הסרט יכל היה להיות הרבה יותר מעניין אם היה מסופר למשל דרך נקודת מבטה של המכשפה. זו גם הסיבה שהפצת הסרט זכתה למערך נמוך מאוד של יחסי ציבור. נקודת האור היחידה בכל הסרט, היא המוזיקה והאווירה הגותית שמוסיפה לאווירת המסתורין."גרטל והנזל" הוא עיבוד אחד יותר מדי וכל מה שרע בתופעת הריימקים והעיבודים. טוב יהיה אם באולפנים הגדולים יפסיקו לעבוד על אוטומט ויתחילו לייצר מעשיות ואגדות חדשות, נועזות ומקוריות במקום לשחוק את הקיימות ולהתיר טעם רע.