לפני שנגיע לקומדיה-רומנטית החדשה של נטפליקס, שזכתה בתחילת חודש שעבר בפרס הגדול בפסטיבל טרייבקה, אני רוצה לספר לכם סיפור. הדמויות שלנו הן: איש א', איש ב', ואישה. איש א' חסר יכולות הבעה, והוא מתאהב באישה, אבל מכיוון שהאישה היא חכמה ובעלת נפש רומנטית, איש א' אובד עצות. לבסוף, איש א' מחליט לשכור את שירותיו של איש ב', אדם שידוע בכישורי הכתיבה שלו, בכדי שישלח לאהובתו מכתבים שמיוחסים לו. עם הזמן, איש ב' מתאהב באישה, כך שנוצר משולש אהבה מסובך. המתח בין איש א' ואיש ב' הולך וגובר, והוא מגיע לשיאו בסוף הסיפור, כאשר האישה צריכה להכריע: במי היא תבחר איש א', האוהב התמים, או איש ב', הרומנטיקן המשכיל?הסיפור הזה מזכיר לכם משהו? עלילה זו היא אחת מהתבניות הספרותיות המוכרות (והממוחזרות) בהיסטוריה. החל מסיראנו דה ברז'ראק ועד סיירה בורג'ס, כולם התבססו על סיפור מסוג זה ובחנו בעזרתו את השאלה הבאה: האם אהבה קשורה למאמצים שלנו לכבוש את לב הנאהב (איש א'), או בהתאמה בין האישיות שלנו לאישיות הנאהב (איש ב')? גם "מותר לאהוב" של הבמאית אליס וו מתבסס על הסיפור המוכר, אבל בעזרת כמה טוויסטים, הבמאית-תסריטאית המוכשרת הופכת אותו מסתם עוד סרט נעורים לסרט יפהפה ומעורר מחשבה.
פרסומת
אלי צ'ו היא הילדה החכמה ביותר בתיכון שלה, וחוץ מכשתלמידים משלמים לה בשביל שתכתוב להם עבודות, אין לה שום אינטראקציות עם אנשים בני גילה. יום אחד פול, שחקן פוטבול פופולרי, ניגש אליה בבקשה שתעזור לו לכתוב מכתבים לבחורה בה הוא מאוהב, אסתר. מכאן הכל מסתבך, וכל שילוב רומנטי שאפשר להעלות על הדעת מתרחש: אסתר מתאהבת בפול, אלי מתאהבת באסתר, פול מתאהב באלי, וכן הלאה.אמנם אפשר להגדיר את הסרט כאחד מסרטי הנעורים הרבים שגודשים את מדפי נטפליקס בחודשים האחרונים, אבל ההפך הוא הנכון. לצערנו, עדיין נדיר לראות כיום סרטים נשיים באמת. ואני לא מדבר על סרטים שעוסקים בנשים או שקהל היעד שלהם הוא נשים, אלא על סרטים שהחזון המעצב אותם הוא נשי. הבמאית אליס וו יחד עם הצלמת גרטה זוזולה יוצרות סרט נשי באמת, שעלילתית וויזואלית נובע מנקודת מבט אומנותית נשית. איני זוכר סרט נעורים עם דמויות נשיות כל כך מורכבות.
שתי הנערות המרכזיות בסרט חכמות, מצחיקות, עמוקות, והן מרסקות לגמרי את הציפיות שלנו מנערות קולנועיות שעוסקות רוב הזמן במראה ובמעמד החברתי שלהן. האמת היא שבנות כאן מעניינות בהרבה מרוב הבנים בסרט. אבל לא רק עיצוב הדמויות מושפע מהצוות הנשי שעמד מאחורי המצלמה. מבחינה ויזואלית, הסרט מרענן להפליא, והוא מרגיש חדשני בלי להיות יומרני. לדעתי תכונה זו קשורה לנקודת המבט הייחודית שהבמאית מביאה לסרט ולהזדהותה הכנה עם הדמויות הנשיות.מעבר לכך, הסרט הפתיע אותי במגוון הנושאים בהם עסק, ולדעתי גיוון שאפתני זה זיכה אותו בפרס הגדול בפסטיבל טרייבקה (סרטי תיכון בדרך כלל לא זוכים בפסטיבלים). חוץ מנושאים קלאסיים כדוגמת אהבה והתבגרות, הסרט נוגע באמונה באלוהים, הבדלים סוציו-אקונומיים, יציאה מהארון, משברי אמצע החיים, גיוון אתני בארה"ב ועוד. מגיע לסרט מחמאות רק על כך שניסה לדחוס את כל הנושאים האלה בקצת מעל לתשעים דקות. הסרט משלב נושאים אלה בהצלחה בלי להפוך ולו לרגע לכבד או יומרני. הצלחת הסרט טמונה בתסריט המצוין של אליס וו, שכותבת בפשטות ובישירות דיאלוגים שכיף לשמוע. בגלל שהסרט עוסק בשפה וכתיבה, יש בו סצנות ארוכות (ואפילו מונטאז' מצוין) שמורכבות מדיאלוג בלבד, וסצנות אלה לא הופכות בשום שלב למשעממות. עוד סיבה שהסרט מצליח להיות כל-כך דברני היא צוות השחקנים המוצלח של הסרט בהם הכישרונות העולים ליאה לואיס ואלכסיס למייר בתפקידים הראשיים.הבעייתיות היחידה שמצאתי בסרט היא השיוך המאולץ שלו לז'אנר סרטי הנעורים. מדי מספר דקות של צפייה מהנה, הגיחה לה קלישאה שגרמה לי לגלגל עיניים ולשקוע בספה. מישהו מוכן להסביר לי למה בכל סרט תיכון הדמות הראשית חייבת לשיר בתחרות כישרונות (ולהדהים את כולם, מן הסתם)? ומה אכפת לי מהתככים והפוליטיקה בתיכון אמריקאי? ומי קבע שתמיד חייבים שתהיה דמות של בריון אידיוט ויהיר? הקלישאות הללו מנקרות את העיניים בחוסר ההתאמה שלהן עם שאר הסרט, שכלל לא עוסק בתיכון, אלא ביחסים בין בני אדם ובסוגיות מורכבות רבות שנוגעות בכולנו. לעיתים קרובות מדי "מותר לאהוב" מנסה להיות "Mean Girls", והוא לא. האמת היא שהוא הרבה יותר טוב.
חצי פיהוק. השחקנית הראשית גונבת את ההצגה וגם שחקן המשנה לא רע בכלל, אבל המונוטוניות שולטת עד הישורת האחרונה. אלי צ''ו האינטליגנטית היא נערה ממוצא סיני בבית ספר תיכון בעיירה קטנה. היא כותבת עבודות עבור יתר התלמידים בשמם שאותם הם מגישים למורה ,וגובה על כך תשלום. פול הוא תלמיד מבולבל וחביב ,שמילים הם לא הצד החזק שלו וגם הוא סוג של אאוטסיידר כמו אלי צ''ו. הוא מבקש ממנה, שתנסח עבורו מכתב אהבה לתלמידה בשם אסטר בה הוא מאוהב. אבל המכתב הוא לא האקט האחרון. אלי צ''ו מלווה את פול במלאכת החיזור שלו אחרי אסטר, ממשיכה לנסח עבורו מכתבים ומיסרונים וגם מנסה לשפר את כישורי השיח שלו. העניינים מקבלים תפנית כאשר אלי צ''ו מתאהבת באסטר. החלק האחרון שובר קצת את הרוטינה האיטית, אבל כמו שאומרים, זה מעט מידי ומאוחר מידי.לחיוב,חוץ מהמשחק הטוב יש גם כמה רגעים קומיים.
קומדיה רומנטית לא צפויה, מצחיקה ומרגשת. לטעמי הטובה ביותר של נטפליקס. למרות שהעלילה מתרחשת בימינו היא הרגישה לי מזמן אחר. ליאה לואיס היפהפיה נראית שונה לגמרי כאלי צ''ו, מוזר איך ששיער אסוף ומשקפיים יכולים לשנות מראה כל כך..
"מפתיע ומהנה"
מותר לאהוב (עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות