שטח קרב ביקורת סרט

אם פעם הרעיון שבו צבא ארה"ב יכול היה לשלוט בכלי טיס בלתי מאויש וכך לפעול ולהשפיע בארצות רחוקות נראה כמדע בדיוני בלבד, בשנים האחרונות הוא נעשה מציאותי בהרבה. עלילת הסרט "שטח הפקר" שעלה בנטפליקס מפתחת רעיון זה ומתרחשת בשנת 2036 כשצבא ארה"ב פורס כוחות במלחמת אזרחים אשר מתרחשת במזרח אירופה. הכוחות כוללים מל"טים לתקיפה אווירית ושילוב של חיילים רובוטיים שנראים משוכללים אך מתפרקים בקלות וחיילים אנושיים שלוחמים לצידם. את הסרט ביים הבמאי השוודי מיכאל האפסורם ("רוע"), והוא יכול להזכיר לצופים שראו את הסרט "צ'אפי" באופן בו הוא מציג רובוטים בעלי אינטליגנציה רגשית הפועלים באזורים מסוכנים. השחקן אנתוני מאקי (סרטי "הנוקמים") מגלם את ליאו, קצין אנדרואיד בעל חזות אנושית אשר מפקד על מפעיל כלי טיס בלתי מאויש בשם תומס הארפ, אותו משחק דמסון אידריס ("מראה שחורה"). הארפ נשלח לחזית הקרב כעונש על הפרת פקודה ישירה, תקיפה אווירית ללא אישור, כדי שיוכל לצפות בקרב והשלכותיו במציאות ולא רק מבעד למסך. הארפ נאלץ לשתף פעולה עם הקצין ליאו, שמנסה למנוע ממנהיג רוסי בשם ויקטור קובאל מלפתוח במלחמה גרעינית. במהלך המשימה העניינים מסתבכים ומתחממים כאשר מסתבר כי המניעים של ליאו שונים ממה שהיה נדמה להארפ. למרות שהוא למעשה מגלם רובוט, אנתוני מאקי גונב את ההצגה עם משחק משכנע, הפגנת יכולות לחימה גבוהות, תוך שהוא מצליח לסקרן את הצופים לגבי מניעיו. דמסון אידריס מעביר את תחושות הכעס על הדרג הפיקודי והבלבול מהמלחמה בשטח באופן אותנטי ומעורר הזדהות. לאורך הסרט הצופים שואלים את עצמם מי מהשניים, האנדרואיד או שותפו, הוא הרגיש יותר ומי הוא זה המסוגל לרצוח בדם קר. לזכות הסרט יאמר שאין חלוקה דיכוטומית לטובים ורעים וניתן להזדהות עם המניעים המנומקים של כל אחת מהדמויות הפועלות בו.הצילום של מייקל בונווילן ("ווסטוורלד") נעשה כולו באזור בודפשט, הוא מגוון מבחינת הצבעים ושיטת הצילום שהוא מציג במלחמה ומחוצה לה. הצילומים ממעוף הציפור נראים נהדר וכך גם הקרבות המהירים שממריצים את דם הצופים. הצילום מתאים לסרט פעולה אך כמו העלילה – לא נועז או מביא בשורה חדשה. לסרט קצב מהנה, נחמד להעביר איתו את הזמן בסגר, אך לא מעבר לכך. יוצרי הסרט מעבירים ביקורת על הקלות שבה ארה"ב מסוגלת להפציץ בתי מגורים או לחסל אזרחים שנקלעו לסיטואציה מלחמתית ביבשות אחרות, כמו במשחק מחשב בלי להניד עפעף. בתחילת הסרט עולות שאלות על ההבדלים בין אדם למכונה, אך הסרט לא מתעכב על המשמעויות של אינטליגנציה מלאכותית בשדה הקרב ונוטש את הרעיונות המורכבים לטובת עלילה מוכרת למדי. מדובר בסרט שהיה לו פוטנציאל לאתגר את הצופים, אך בשל חוסר סבלנות או חוסר במאמץ לחדש – נקודות החוזקה שנותרו לו הן הצילום, השחקנים הראשיים ויכולתו לבדר עם אקשן מוצלח, ותו לא.