שומר הראש ואשתו של המתנקש ביקורת סרט

"שומר הראש ואשתו של המתנקש", ההמשך של הסרט עם השם המזעזע לא פחות - "שומר הראש והמתנקש", הוא יותר מכל מה שיכולנו לצפות לו. הוא מצחיק יותר, קצבי יותר וקיצוני יותר. אחרי צאתו של הסרט הראשון אי שם בקיץ 2017 , הצליח הסרט בבימויו של פטריק יוז, לזכות לביקורות מעורבות מצד המבקרים, שנעו בעיקר בין מחויבות עמוקה לחשוף ולהעיד על סתמיותו, לבין התרפקות על היותו משחזר מסורות ז'אנריסטיות מוכרות של קומדיות-אקשן משנות ה-80.הסרט הראשון הצליח להפוך תקציב הפקה קטן יחסית (בסדר גודל הוליוודי) לשובר קופות עם הכנסות של 180 מיליון דולר מסביב לעולם. הדבר עורר את תאבונם של המפיקים, שרצו יותר (והאמינו שגם אנחנו נרצה יותר) – וכך קיבלנו סרט המשך. אין ספק שאם היה אפשר לתאר את סרט ההמשך במילה אחת, המילה הייתה כנראה: יותר. יותר טרלול, יותר פיצוצים, יותר אקשן, יותר צבעוני, יותר סלמה הייק, יותר הומור, ויותר ארוך. אולי קצת יותר מדי. ארבע שנים אחרי אירועי הסרט הקודם, כשדמותו של דאריוס קינקייד (סמואל ל. ג'קסון) רודפת את חלומותיו של שומר הראש מייקל ברייס (ראיין ריינולדס), ואת הקריירה המדשדשת שלו, מחליט ברייס בעקבות יעוץ פסיכולוגי שעבר, לצאת לשנת שבתון ולהשלים את המסע הרוחני שהציב לעצמו כדי להתגבר על הטראומות שחווה בחופשה מרגיעה. בלי אקדחים, בלי דם ובלי שומרי ראש. אולם כשפתאום מפציעה אמנית ההונאה סוניה קינקייד (סלמה הייק)- שהיא במקרה אשתו של המתנקש דאריוס קינקייד, היא לא רק הורסת לו את את החופשה, אלא גוררת אותו בדיוק אל המקום ממנו ניסה לברוח ולהתחמק, כשהיא מגייסת אותו לעזור לה להציל את בעלה דאריוס, מידיה של המאפיה שחטפה אותו ממנה.השלושה מתגלגלים אל תוך משימה סודית של האינטרפול, כדי למנוע מ"הרע התורן"- אריסטו פאפאדופולוס, להצליח בתכניתו ולמוטט את אירופה כולה. העלילה עצמה מתבררת להיות מאוד מעורפלת אחר כך, אנטוניו בנדרס מגלם את אריסטו המרושע- מיליונר יווני, שבעזרת מכשיר כלשהו, רוצה להרוס מרכז תת ימי שמכיל מידע חשוב, כשהמטרה היא למוטט את אירופה ולהחזיר ליוון את התהילה שזכתה לה בימיה העתיקים כשהייתה המובילה האינטלקטואלית והמודרנית של העולם. או משהו כזה. אבל על כל זה עוד אפשר להבליג ולהבין שזה לא באמת משנה, כי הכל בעצם מתגמד לנוכח העובדה שהסרט עשה לפחות דבר אחד כמו שצריך, וזה להעמיד את דמותה של סלמה הייק במרכז. כל מי שצפה בסרט הראשון, יכול היה להעיד שבדמותה של הייק- סוניה קינקייד, מסתתר פוטנציאל שלא מומש במלואו בהבלחות הקצרות שלה בתא בית הכלא. עכשיו לא רק שהיא זוכה להופיע בכותרת של הסרט, היא הופכת לפונקציה משמעותית וחושפת את האפשרות שכנראה מה שהיה חסר בסרט הקודם בדינמיקה בין שתי הדמויות הגבריות- ברייס וקינקייד, הייתה דמותה שלה. היא צובעת את הסרט כולו בצבע אחר, משוגע וקיצוני הרבה יותר, כשבכל פעם שהיא פותחת את הפה, מחכה לנו מבול בלתי צפוי של שפתה הבוטה והמתגלגלת, שיחד עם הכריזמה האינסופית של הייק- יוצרים את השילוב המושלם המאפשר סרט רווי בפרצי צחוק מצד הקהל.אווירת הטרלול וההומור המשוגע היא כנראה בלתי נמנעת כשמדובר בשלישייה הזו, אבל בסרט שבו ראיין ריינולדס (שהפך למעין גרסה של דדפול גם כשהוא מחוץ לתפקיד) אמור לגלם את הבחור הנורמטיבי בחבורה, נראה שהפתרון היה לפנות לכיוון משונה במיוחד ולהצמיד לברייס קו עלילה שלם, העוסק בהתמודדותו מול אביו החורג. כל זאת, במטרה להשיג את אישורו ותמיכתו למרות כישלונותיו הרבים, ובכך להחזיר את חייו למסלולם הרצוי ולהגשים את חלומו להיות שומר ראש בדרגת טריפל A.מעבר לעובדה שההתעסקות העלילתית הזו בין ברייס לאביו, גולשת למקומות מופרכים ביותר, קו העלילה בין השניים מרגיש בעיקר כמו ניסיון מאולץ להוות סיפור חופף שנוצר כדי לתת נופך נוסף, למסעם של הזוג סוניה ודאריוס קינקייד, המתרכזים ברצונה של סוניה להרות, ולהקים משפחה יחד. בעוד הראשון מרגיש די מיותר, הסיפור בין סוניה ודאריוס מצליח להיות על גבול המרגש, אבל כשזה מלווה בניסיונותיה (הלא כל כך מוצלחים) להוכיח לכולם עד כמה טובה היא תהיה בתור אמא- הוא בעיקר הזוי ומשעשע. בשורה התחתונה, דמותה של סוניה קינקייד, הופכת את הסרט מחוויית צפייה משעשעת ברמה סבירה, להנאה צרופה.