לאחים וורנר יש את באגס באני, דאפי דאק והכוכבים הקלאסיים של לוני טונס, שנולדו בשנות ה-30 המאוחרות של המאה העשרים ונהנו מימי הזוהר שלהם לפני עידן המחשבים. מאוחר יותר הם התחדשו עבור הטלוויזיה, ובעקבות הצלחת הסרט "מי הפליל את רוג'ר ראביט" בשנת 1988, החל הדפוס בו דמויות הקומיקס המצוירות משחקות לצד צוות שחקנים אנושי, בסיפור ריאליסטי כביכול, עם אינטראקציות הגורמות לצופים לשכוח שהדמויות המצוירות אינן בשר ודם. הסרט "ספייס ג'אם" המקורי משנת 1996, שחיבר את מייקל ג'ורדן עם חבורת לוני טונס המונפשת, נולד כהמשך לפרסומת של חברת נייקי. עבור הדור שעדיין מחזיק בקלטת הווידאו האהובה והשחוקה, הצפייה בסרט תמיד תהיה מעבר שמח ונוסטלגי לשנות ה-90: חוויה מבדרת המתאימה גם למי שלא מבין דבר בכדורסל. משהו בשילוב המשונה של סרטים מצוירים וספורט הוא עוצמתי ומופלא.באופן מפתיע, סרט ההמשך הגדוש והקופצני של הבמאי מלקולם די. לי מבקר בהומור את ההתנהלות של האחים וורנר כשהוא מציג פגישה באולפני החברה, שם המנהלים מחליטים ללהק את לברון ג'יימס, כדי לייצר העתק ממוחשב שלו, שמסוגל לעשות פעלולים רבים שאין להם קשר לכדורסל, רק משום שמחשב-על שהם מחזיקים במרתף החברה קבע זאת עבורם. ג'יימס מסרב לשתף פעולה. סדריק ג'ו מגלם את דום ג'יימס, בנו הצעיר של לברון. אבא שלו מדרבן אותו להשקיע בכדורסל, בעוד שהוא מתרגש הרבה יותר מעיצוב משחקי מחשב. בעת ביקורם באולפני האחים וורנר, האב ובנו נשאבים לעולם דיגיטלי עליו שולט מחשב העל המרושע אל ג'י הכל-יכול (דון צ'ידל בתפקיד נהדר). העלילה מאוד דומה לסרט הקודם כשאל ג'י מכריח את לברון ג'יימס להתמודד מולו במשחק כדורסל עם חבורת הלוני טונס (כדי ליהנות מהעוקבים של ג'יימס ברשתות החברתיות אשר יצפו במשחק בשידור חי), משחק שאם ג'ייימס יפסיד בו – הוא יהיה כלוא בעולם הדיגיטלי לנצח.
פרסומת
ניכר שללברון יש חוש הומור ושהוא כריזמטי אבל שחקן קולנוע הוא לא, כפי שמתברר מיד בסצנות עם המשפחה שלו. עם זאת, כשהוא זז על המגרש, למרות שהוא מוקף בעשרות דמויות מסיחות דעת הנעות בקצב מסחרר ועל אנושי, אפשר להרגיש שהוא כוכב אמיתי. ההנאה של הצופים ממנו על המגרש היא גבולית מאוד, כי הכדורסל שזוכים לצפות בו שונה מאוד מהספורט שאנו מכירים. ההחלפה של מייקל ג'ורדן ע"י לברון ג'יימס מוזכרת בסרט ברגע של יראת כבוד – רק כדי להזכיר לצופים המתגעגעים שזה כבר לא הסרט שלו אלא של ג'יימס.השלב בו לברון מטייל כדמות מצוירת בעולם הלוני טונס ונתקל בבאגס באני מעורר נוסטלגיה וניצוצות של סלפסטיק מהסוג הישן והטוב. אך הרגעים ה"תמימים" והקסומים האלה חולפים מיד כשהחבורה "משתדרגת" והופכת להיות תלת ממדית, מה שעלול להפריע לחובבי הנוסטלגיה. משחק הכדורסל הגדול מתקיים מול קהל שואג המורכב מדמויות רבות המוכרות מסרטי האחים וורנר, כולל החייזרים הקטנים שגנבו את הכישרון משחקני הכדורסל בסרט הקודם. משחק הכדורסל כל כך תזזיתי, כמו משחק מחשב מהיר, עד שלצופים המבוגרים עשוי להיות קשה לעקוב אחריו. אחת הדמויות המרהיבות בקבוצה של הרעים גונבת את ההצגה כשהיא בנויה מאפקט המשלב אש ומים. ניתן לחשוב על משחק הכדורסל כקרב בין דמויות שנולדו מציור ידני לבין היורשות שלהן שנוצרו באמצעים ממוחשבים מתקדמים.
האנימציה והאפקטים מרשימים, אך היצירה של לוני טונס תמיד הייתה יותר מחזות ויזואלית, כשהיא נתמכת על ידי כתיבה טובה ובדיחות חדות. מופיעים בסרט אזכורים רבים לסרטי האחים וורנר ולסרטים של חברת הבת די סי קומיקס: הדמויות משוטטות ביקומים של אוסטין פאוורס, מקס הזועם, וסרטים נוספים שהספיקו להפיק ב-24 השנים שעברו מאז צאת הסרט הקודם. תצוגת עושר התכנים של החברה מוגזמת ומביכה: נראה כאילו רצף הסצנות הבוטה קיים לא על מנת לבדר אלא רק כדי להזכיר לצופים שוונדר וומן, הארי פוטר ועוד שייכים לאותה חברה. אפשר היה לצפות מכותבי הסרט (לא פחות משישה) להתאמץ יותר מאשר להציג רצף דמויות רבות על המסך במה שנראה כהפגנה של שחצנות ולקוות לטוב. הילדים שיצפו בסרט עלולים להתבלבל משפע הדמויות הלא מוכרות ולאבד עניין.אם מעלימים עין מהאלימות בסרט שלוני טונס מתמחים בה, יוצרי הסרט משתדלים גם ללמד שיעור חיים עם מוסר השכל על הערכת בני המשפחה, תוך מתן מקום לכל אחד להיות עצמו. מערכת היחסים בין האב לבן לא ממש מחושבת: קשה להאמין שלברון האב יאמץ את החוויה המחרידה שהשניים עברו כסיבה לתמוך בחלום של בנו לעצב משחקי מחשב וזאת במקום לראות בה הוכחה מוחלטת לכך שמשחקי מחשב עלולים להיות הרסניים לכולם.הסרט יוצא לאקרנים זמן רב מדי לאחר הצלחת הסרט הקודם, וכשהצופים ילידי שנות ה-80 וה-90 כבר לא מסתכלים על הדמויות מאותה נקודת מבט – הקסם מבחינתם נעלם. זה סרט בינוני ומהנה למדי, עם קצב טוב, אך מבלבל ולא מספיק מותאם לקהל המבוגרים או הילדים הקטנים. חבל שהיוצרים לא שילבו את השיר הנהדר מהסרט הקודם שהצופים יכולים היו להתרגש וליהנות ממנו. הסרט לא באמת מדבר על כדורסל ומומלץ בעיקר לילידי תחילת שנות האלפיים, לפחות לאלו מהם שאולי עדיין קצת ילדים בעצמם ויכולים להכיר מספיק טוב את האזכורים בסרט.
סרט חביב, מתאים ומעניין ילדים. העלילה מעט נמתחת על פני שעתיים ויכלה להיות קצרה יותר. יש קצת קטעים שאינם מדובבים ונותרו כמו שהם.
שם:רועיגיל:2812/08/2021 11:35:30
6/10
סך הכל סביר פלוס. הבעיה העיקרית של הסרט זה המשחק של הדמויות הראשיות, שלעומתם הדמויות של הלוני טונס פשוט גנבו את ההצגה. היה צריך לתת
להם יותר במה לדעתי. מעבר לזה העלילה נחמדה אבל מעט ילדותית. מאמין שילדים ונערים יתחברו אליו יותר.
שם:איציק גורגיל:4807/08/2021 09:22:39
7/10
הרעיון נחמד אבל מתקשה להחזיק סרט של שעתיים.. מצד שני הוא לא נורא כמו הציונים שלו באתרים הגדולים. ההתחלה מסקרנת והסוף טוב ויש לו גם מסר להורים. אפשר לראות ולו בשביל הנוסטלגיה.