הבאג של רון ביקורת סרט

בעידן הטכנולוגי בו אנו חיים, כבר מגיל צעיר ילדים רגילים להשתמש באייפונים ובמחשבים, לשקוע במסכים ולא לדעת שובע והרשתות החברתיות הן גם האמצעי למדידת הפופולריות. לכן כשהסרט "הבאג של רון" מעלה את הרעיון של רובוטים מתוחכמים שהם שילוב של חיית מחמד ומחשב נייד ואקטיבי שמכונים: בי בוטים – זה לא נשמע כל כך מופרך. להיפך – זה נשמע עוד שלב בכיוון אליו אנו צועדים במהירות יתרה.התוצר החדש של אולפני 'לוקסמית'' מתרחש בעידן עתידני ומתמקד בבארני (בדיבוב ג'ק דילן גרייזר) בן ה-12 שהתייתם מאמו בגיל צעיר וגר עם אביו הוורקוהוליק וסבתו הוולגרית. בנוסף לכך הוא סובל מבעיות חברתיות. יותר נכון – אין לו חברים. סיבה זו נעוצה בעובדה שבעתיד גורלו החברתי של כל ילד וילד נובע מהקשרים החברתיים שיוצרים הבי בוטים שלו. רון מקווה שמזלו ישתנה בקרוב לכבוד יום הולדתו המתקרב, בתקווה שהמתנה שיקבל תהיה בי בוט וכך יהפוך להיות כמו כל שאר הילדים בגילו. כשאביו וסבתו מגיעים לתובנה זו, זה מאוחר מדי – אין אף בי בוט למכירה בטווח הקרוב. לכן הם קונים בשוק השחור בי בוט פגום שנפל ממשאית. שמחתו של בארני על הבי בוט שקיבל מתחלפת מהר באכזבה, שכן מתגלה כי הוא אינו מסוגל לבצע את המשימות הפשוטות ששאר הבוטים מבצעים. כשבארני בדרכו להחזירו לחנות, הוא מגלה את סגולותיו והשניים נקשרים זה לזה. הבי בוט שמכונה רון מגן על בארני, מצחיק אותו ומכייף איתו. רון לומד להיות חבר ועל הדרך מלמד זאת גם את בארני שהספיק לשכוח. אך לאחר שאנדרו, מנהל מוצרי הבי בוט מגלה זאת, הוא מנסה בכל דרך אפשרית להיפטר מרון. השניים יוצאים למסע רצוף הרפתקאות ועל הדרך מראים לכל שאר הילדים מה המשמעות של חברות אמיתית, כזו שאינה נשענת על קשרים דיגיטליים משותפים.התסריטאים פיטר ביינהאם ושרה סמית' ("שירות המתנות החשאי של ארתור") בנו עלילה מושקעת מבחינת הרעיון. הסרט מכיל סיפור בנאלי, מרגש ומשעשע על חברות בלתי צפויה. השימוש בהומור הוא בדיוק בכמות הנכונה ועובד מצוין עם הקו העלילתי. אך מעבר לכך ישנה אמירה חברתית נוקבת על דור הילדים החדש שמכור למסכים ושפיטתם אחד את השני לא לפי פרמטרים רגילים, כי אם לפי פופולריות וירטואלית. יחד עם זאת, סצנת החדירה למרכז הבי בוט שמזכיר סצנה מ"משימה בלתי אפשרית" מכילה מעט אקשן באופן יחסי למצופה ומסתיימת מהר מדי. גם מבחינה ויזואלית ניתן היה לשדרג את הסרט. בסופו של דבר, הבמאים ז'אן פיליפ-ויין ושרה סמית' (שגם כתבה) מעניקים לסרט קצב טוב שמצליח להכניס את הצופה לתוך הסיפור ולגרום לו למתח ושעשוע עד סיומו. מבין קאסט המדובבים בולטים זאק גליפיאנקיס ("בדרך לחתונה עוצרים בווגאס") שליהוקו לדמותו המטורללת ורגישה של רון היה אך מתבקש, ואוליביה קולמן ("ברודצ'רץ", "הכתר") שדיבובה את הסבתא הוולגרית והחמה היה פשוט כובש וזכה לגלי צחוק רמים. מזמן לא צחקתי ככה בקולנוע.