מהיר ועצבני ביקורת סרט

מכוניות מהירות, נשים יפות ומכוניות מהירות – מה צריך יותר?בצד דיאלוגים בנאליים וידועים מראש (כל השוטרים מדברים באותה צורה? מה קורה הוליווד?) מראים לנו מכוניות כמעט "רגילות" כמו מוסטנג או סופרה אשר עם האביזרים המתאימים הופכות להיות מכוניות מרוצי רחוב לכל דבר, אשר לוקחות ללא מאמץ אפילו "פרארי" (נו באמת, להשיג פרארי? שנאמין לכם?) תוך כדי שימוש נכבד בבלוני גז להאצת מהירות הגורמות למכוניות לטוס נמוך מדי. והעלילה? שוטר סמוי (שכמובן חושדים בו כבר בעשר הדקות הראשונות) נכנס לחיי מרוצי הרחוב של לוס אנג'לס בכדי לגלות מי משתמש במכוניות המרוץ בכדי לשדוד משאיות ענק ובכך גורם כמעט למרד בעיר בה לכל אחד יש בונקר צבאי פרטי בבוידעם (חבר'ה, תחזירו ציוד לצה"ל). בדרך הוא יצטרך להוכיח את עצמו בפני נהגי מרוץ מנוסים, יתחבט בשאלות על רע וטוב, ימצא אהבה וחבר טוב שבמקרה הוא גם אחיה של הבחורה, וכמובן, יאקוזה שדואגת לכך שהמפיק לא יצטרך לשלם לשחקנים על ימי צילום רבים מדי. וין דיזל, בסרט שגילה אותו, מגלם מוסכניק ביום ונהג מירוצי רחוב מצטיין בלילה, ובין לבין אפילו מוציא כמה משפטים מפיו.אמנם יש סרטים עם מכוניות שוות יותר (נעלם ב 60 שניות) ועם מרדפים שווים יותר (רונין) אבל זה סרט קיץ קלאסי - מהיר ועצבני, במיוחד שההמשכון כבר בקולנוע.