כלי התחבורה הצר שמכיל כמות רבה של אנשים הוא בעל פוטנציאל ליצירת מותחנים וסרטי פעולה רבים. "רכבת נכנסת לתחנה" בבימוי ובהפקת האחים לומייר משנת 1885 נחשב לסרט הקולנוע הראשון אי פעם. סרט אילם נוסף פורץ דרך מ-1903 הוא "שוד הרכבת הגדול", שביים, כתב והפיק אדווין סטנטון פורטר, והוא אחד הסרטים הראשונים שנעשה בו שימוש בעריכה צולבת. "זרים ברכבת" משנת 1951, המותחן המעולה של אלפרד היצ'קוק ו"רצח באוריינט אקספרס" לפי הספר של אגאתה כריסטי. בשנים האחרונות זכורים גם "רכבת הקרח", "חטיפת הרכבת התחתית 123", "לא ניתנת לעצירה" ועוד רבים. נראה שהסופר היפני קוטארו איסקה הושפע מהיצירות הנ"ל וגם מסרטיו של טרנטינו וכך הגיע לעולם האדפטציה הקולנועית הנקראת "רכבת הקליע", המשלבת רכבת דוהרת המאכלסת המון עבריינים השולפים טקסטים שנונים בין חבטה אחת לשנייה.עם קרדיטים על "ג'ון וויק", "דדפול 2", "פצצה אטומית" ו"הובס & שואו" מסדרת "מהיר ועצבני", קומדיית הפעולה החדשה של הבמאי דייוויד ליץ' הייתה צריכה להיות המרענן הרשמי של הקיץ. התוצאה לעומת זאת רחוקה שנות אור מהיומרה של הבמאי שנראה כאילו מאוהב במגניבות של עצמו. "רכבת הקליע" נראה כאילו יצא עכשיו מתקופת פוסט "ספרות זולה", כאשר גל של סרטי פשע אלימים ומגניבים הציפו את אולמות הקולנוע במטרה אחת - לשחזר את הקסם של טרנטינו. מיותר לציין שמעטים צלחו את המשימה. היו כאלו שכמעט שהתקרבו לכך כמו "רומן על אמת" שטרנטינו כתב לו את התסריט או "החשוד המיידי" של בריאן סינגר. אף אחד לא הצליח לייצר סרט רב סיפורים ודמויות שהגיע לרמתו של המאסטר.
פרסומת
"רכבת הקליע" הוא לחלוטין מוצר משנת 2022. הוא נשען על אפקטים מרהיבים שלא היו קיימים בשנות ה-90 ובטח לא בסוף המאה ה-19 או תחילת המאה ה-20 כאשר צולמו סרטי הרכבות הראשונים. דמיינו שבשנת 1885 צילום תיעודי באורך 50 שניות של רכבת נכנסת לתחנה גרם לקהל לברוח מאולם הקולנוע כי הוא חשש שרכבת עומדת לצאת מהמסך. איזו התרגשות מסעירה זאת הייתה לאנשים הראשונים שצפו בסרט ההוא של האחים לומייר. לדאבונו של ליץ' לאורך כל 127 דקות (המרגישות יותר כמו 150 דקות) אין רגע אחד של התרגשות אמיתית. אף נוכחות של כוכב קולנוע זה או אחר, אפקטים במיליונים או עריכה מהירה נטולת מעצורים לא יכולה לחפות על העובדה ש"רכבת הקליע" ברוחו הוא כמו סרטון טיקטוק ואינסטגרם שלא נגמר.עם תקציב שנע סביב 85 מיליון דולר נראה שהדבר החשוב ביותר נשכח בדרך אל המסך הגדול - התסריט. זאק אולקוויץ, שכתב את האדפטציה לספר היפני, הוא כלי שרת לא ממש שנון ומתוחכם, סוג של חיקוי חיוור להומור של טרנטינו כאשר לתוך מרחץ הדמים המסוגנן נזרקת דמות המזכירה את "The Dude" הזכור מהלהיט של האחים כהן, "ביג לבובסקי". בראד פיט מגלם את "ליידיבאג", שמקבל הוראות מהמפעילה שלו דרך הטלפון. הפעם הוא צריך לגנוב תיק עסקים שיש בו אוצר כספי גדול השייך לראש היאקוזה. בדרך הוא יצטרך להתמודד עם צמד פושעים בריטי, הנקראים התאומים למרות שהם לא, עבריינית צעירה בעלת רקע נסתר, רוצח מקסיקני תאב נקמה, אב ובנו היפנים המחפשים גם הם אחרי נקמה, נחש ארסי במיוחד ועוד הפתעות שונות.
בזמן ש"ליידיבאג" מנסה לפתור את כל התסבוכות, האחרים רק מחפשים שלל דרכים כדי לספק עבודה למחלקת הקטשופ והפעלולים. ליץ', פעלולן לשעבר שגם עבד ככפיל פעלולים עבור בראד פיט במספר סרטים, הפך בשנים האחרונות לשם דבר כאשר הסרטים שביים הפכו להצלחות. אבל הפעם, על אף שמדובר השיפור מהקשקוש האיום שנקרא "הובס & שואו", נראה שליץ' מנסה בכל הכוח לייצר סרט ממש מגניב. הרגל שלו דורכת על הדוושה והמאמץ מאוד מורגש. התסריט לא מבריק מספיק כדי להגיע לאילנות הגבוהים שעליהם הוא נתלה. התסריטאי זאק אולקוויץ הוא לא טרנטינו וגם לא האחים כהן.ליץ' הוא לא טקאשי מיאיקה היפני שסצנות הפעולה בסרטיו אכזריות, מהירות ומאוד, אבל מאוד מדממות או ג'ון וו האשף ההונג-קונגי, שיצר סצנות פעולה מרהיבות בתקציבים הרבה יותר דלים. נראה שליץ' רצה מאוד לספק חוויה קולנועית סוחפת וקצבית, אבל הסרט שכל כך רוצה להיות מגניב וקליל מרגיש הרבה יותר מאולץ. לא תורם לכך שהתסריט שלו פשוט מופרך מתחילתו עד סופו ושום מהלך או התרחשות בו לא נראה הגיוני.היתרון הגדול של "רכבת הקליע" הוא צוות השחקנים. התחושה היא שכולם מאוד נהנו באתר הצילומים, הם נהנו לזרוק את הטקסטים הכאילו שנונים לאוויר, נהנו להשתתף בסצנות הפעולה ולגלם דמויות מוגזמות ומגוחכות. זה בהחלט משפר את חוויית הצפייה בסרט, כי לצפות בשחקנים נהדרים שנהנים מהעבודה שלהם, זו תחושה שעוברת אל הקהל. אז נכון, מדובר בסרט קיץ בוגר יחסית שיש בו כמה רגעים משעשעים, אבל עם כזה קאסט נפלא ציפינו להרבה יותר. מלבד בראד פיט תמצאו כאן את סנדרה בולוק, מייקל שאנון, אהרון טיילור-ג'ונסון, בריאן טיירי הנרי, זאזי ביטס, ג'ואי קינג, הזמר באד באני, לוגאן לרמן, הירויוקי סנדה ועוד כמה הופעות אורח מפתיעות. באופן טראגי אף אחד לא יזכור את התוצאה, לא בקיץ הבא וכנראה גם שלא שבוע אחרי הצפייה בקולנוע.
סרט אמריקאי-הוליוודי מהסוג הגרוע. הומור ירוד, אפקטים ודם בשפע והסרט לא מתפתח לשום מקום. שאלתי את עצמי איך בראד פיט מסכים לרדת ברמה ולהתבזות ככה. מזל שראיתי בנטפליקס ולא בזבזתי דקה או שקל בקולנוע.
קרא.י עודמתח/פעולה • סרט ותיק (2022)נצפה בטלוויזיה
שלח/י
בראד פיט
סנדרה בולוק
מייקל שאנון
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות