השכנים מלמעלה ביקורת סרט

להפוך מחזה לסרט זה אתגר שנעשה לא מעט פעמים בקולנוע, אך גם כשהדבר נעשה בעבר מדובר במלאכה שצריכה להיעשות באופן מדויק, אחרי הכל המקצב והאנרגיה של מחזה שונים לחלוטין מאלו של הקולנוע והחלק הקשה הוא לנסות להתאים את הדיאלוג כך שיישמע לא תיאטרלי ולגרום להתרחשות בחלל אחד להיות קולנועית דיה ולשמור על עניין לאורך כל הסרט. לאחר שכבש את הקהל ואת המבקרים בסרטו הקודם וזוכה הפרסים "טרומן", הבמאי ססק גאי מציג לנו את סרטו החדש "השכנים מלמעלה", אדפטציה למחזה הראשון שכתב בעל אותו השם ומצליח להעביר את מה שכיוון אליו בתיאטרון גם למסך הגדול. הוא לא מפחד לשאול את השאלות הקשות על זוגיות והוא מתמודד איתן בדרך יפה ומקסימה שמצליחה להקל על הכאב.אנה וחוליו נשואים כבר 15 שנה ומהסצנה המשותפת הראשונה של השניים על המסך כבר ברור מה מצבו של הקשר. הם התרגלו לחיי הנישואים הכושלים והמשעממים, התשוקה נעלמה מזמן והם מנסים לעשות הכל, אפילו ללכת לישון בשעות שונות, כדי שלוחות הזמנים של חייהם האישיים לא ייפגשו חלילה. חוליו (חוויאר קמארה) הוא מורה למוזיקה שתמיד חלם להיות כוכב גדול, אבל מעולם לא מימש את החלום. תחושת ההחמצה גורמת לו להיסגר ולהשתמש בציניות כמגננה. הוא סרקסטי בכל מצב שהוא לא מרגיש בו בנוח, במקום להביע רגשות. אנה (גריזלדה סיציליאני), לעומת זאת, היא ההפך הגמור. היא רק רוצה לקבל מחמאה או כל הבעת רגש מבעלה, לדבר על הדברים כשקשה ולא להיענות באופן ציני או לקבל הערות עוקצניות כשהיא קונה שטיח חדש. השניים לא מצליחים לתקשר כמו שצריך, להצית בחזרה את הניצוץ בקשר ובעיקר מרגישים שחיי הנישואים הפריעו להם להגשים את עצמם ואת כל אשר חלמו עליו. בשורה התחתונה, מדובר בזוג אומלל שכבר איבד כל תקווה ולא מצליח יותר לתרץ את הסיבה בגללה הם עדיין יחד.אבל יום אחד אנה מזמינה את השכנים החדשים מלמעלה, לאורה וסלבה (בלן קואסטה ואלברטו סאן חואן), למורת רוחו של חוליו שמתנגד לכל קשר עמם. הוא מציב לה אולטימטום - או שהיא תבטל את הפגישה או שהוא יחשוף בפניהם סוד שיביך את כל הנוכחים בחדר: בתם הקטנה מתקשה להירדם לאור העובדה שהיא שומעת כל רעש מערבי הסקס הנלהבים והפרועים של השניים. השכנים כמובן מגיעים ברגע שאנה מתקשרת לבטל וכעת היא צריכה לעשות הכל כדי למנוע מבעלה ליצור דרמה. בעוד שאת חלקו הראשון של הסרט אנחנו מבלים בשאלה האם הסוד אכן ייחשף? מהר מאוד אנחנו מבינים שדווקא לא זו נקודת השיא של הסרט ומכאן התסריט הולך ונהיה הרבה יותר פרוע עם סדרת אירועים מפתיעה ומשעשעת שתמתח את הסבלנות של כל אחת מהדמויות (ובעיקר של חוליו) לקצה. למרות שהתסריט חזק, במקרה של "השכנים מלמעלה" הוא לא יכול לעמוד לבדו, הוא חייב להיות מוגש בצורה הטובה ביותר. במאי "טרומן" גייס והרכיב צוות שחקנים מצוין. עם הצלע הגברית שבסיפור הוא כבר עבד בעברו ואילו לתפקידים הנשיים גייס שתי שחקניות עם רזומה מרשים. הקאסט מצליח לעמוד במשימה באופן מופתי עם הופעה עוצמתית ומלאה באנרגיות, כזו שמצליחה להעביר את העקיצות והדקויות הקטנות, דרך כל סאב-טקסט והבעת פנים.מלבד התסריט, ההופעה נבנית גם על הרווחים השקטים שבין הדיאלוגים. לכאורה, הרעיון של ארוחות ערב שלוות שהופכות לכאוטיות זה דבר שכבר ראינו בעבר מבוניואל, דרך פולנסקי ועד העיבודים השונים ל"זרים מושלמים". אבל גם כשנדמה שהכל כבר נעשה, הבמאי זוכה ה"גויה" והקאסט לא מרשים לסיטואציה להרגיש לצופים מוכרת מדי. זו טריטוריה חדשה מבחינתנו, למרות שהכל מתרחש בבית. הרביעייה מבצעת את הפינג-פונג המילולי בתזמון קומי מדויק.עם 4 שחקנים בלבד ולוקיישן עם מספר חדרים בודדים, מצליח ב-80 דקות הבמאי הספרדי לגרום לנו לצחוק אבל להתמודד עם שאלות שלפעמים אנחנו נהנים להדחיק, עם חלומות שאיבדנו או כאלה שאנחנו רוצים להגשים, לבדוק עד כמה אנחנו מוכנים למתוח ולבחון את הגבולות שלנו בתוך קשר או מחוצה לו ולדון בחשיבות התקשורת הבריאה במערכות יחסים. בזכות התסריט המהודק והבימוי המוצלח גאי מביא לסרט אנרגיה תוססת של במת תיאטרון וגורם לנו לצחוק לאורך כל הצפייה. עכשיו רק נותר לחכות לאדפטציה האמריקאית או ליום שבו נזכה לראות את הפנינה הזו על הבמות בארץ. בינתיים נוכל להסתפק וליהנות מהסרט על המסך הגדול.