אחרי שסרטו "מקס הזועם: כביש הזעם" הפך לאחד מסרטי האקשן המוערכים ביקורתית בכל הזמנים וזכה ב-6 פרסי אוסקר, הבמאי האוסטרלי ג'ורג' מילר היה צריך למצוא דרך לשמור על אותו רף, וזו לא הייתה משימה קלה. ב"מקס הזועם" קיבלנו כאוס מלא באש ועפר, אבל דווקא ביצירה החדשה שלו "3,000 שנים של כמיהה" מחליט מילר כי הדרך הטובה ביותר לשמור את הקהל דרוך בציפייה לתוצר שלו, היא שינוי כיוון, או יותר נכון שינוי מקצב. זהו סרט שנע בין סיפור אהבה מקסים לבין תורה ופילוסופיה על היצר האנושי וטבע האדם לאורך ההיסטוריה, וזה עובד נפלא.
אלת'יאה (טילדה סווינטון) היא אישה בודדה, שמתעסקת בחקר של הסיפורים, באיך לספר סיפור ובכמה האנושות נאחזת בהם לאורך כל ההיסטוריה. היא רווקה שאיבדה את אהובה, לא לפני שהוא הספיק לציין בפניה כמה ההתבודדות שלה והקרירות שבה, הם שגרמו לכישלון הקשר. יום אחד, באחד מהמסעות שלה במזרח התיכון, היא מבקרת בבזאר מקומי שם היא קונה בקבוקון קטן מבלי לדעת שבתוכו מסתתר ג'יני (אידריס אלבה), שכמו בכל האגדות עתיד לתת לה שלוש משאלות ובדרך לקחת אותה למסע היסטורי מרתק דרך חטאי האהבה.
פרסומת
אלת'יאה חכמה מדי בשביל להאמין לשלוש המשאלות. בתור חוקרת אדוקה של ההיסטוריה היא יודעת מה הגורל של כל אלה שמביעים משאלה. גם כשהיא שומעת את סיפוריו של הג'יני, היא רק מקבלת אישורים נוספים להתעקשות שלה בכל הנוגע לסירוב להביע משאלות אמיתיות. היא טוענת בתוקף ש"יש לה כל מה שהיא צריכה" ועל כן אינה מעוניינת בדבר מלבד בלשמוע את סיפוריו של הג'יני לאורך 3,000 שנה.
אנחנו נעים בין ההווה בחדרה של החוקרת המבריקה לבין תקופות שונות בעבר בסיפוריו של הג'יני. הוא מספר לה על דמויות שונות, על איך הוא הגיע בכל פעם מחדש לבקבוק ומדוע היא חייבת לעזור לו להשתחרר. מה שיפה בסיפורים האלה היא הבחירה של הבמאי בהקבלות ברורות בין הדמויות השונות לאלת'יאה. היא מלכת שבא בחוכמה שלה, היא האחים כי יש בה תאוות בצע מסוימת שלפעמים נסתרת מן העין והיא גם זפיר כשהיא מנסה לספוג מהידע של הדמות הכל יכולה. בסופו של דבר כקהל אנחנו נופלים בקסמיו של הג'יני ביחד איתה.
הכימיה בין השניים נפלאה ומשעשעת. הם הפכים שמסתדרים היטב, בעוד שאלת'יאה מנותקת רגשית, הג'יני מנסה להסביר לה את החשיבות של חיבור רגשי. הוורסטיליות של סווינטון והיכולת שלה להיכנס לנעליים של כל דמות הופכת את הדמות של המתבודדת למשעשעת בדרך שמרגישה מנותקת מהטוטאליות שלה בתפקידים אחרים. היא מצליחה להביע את הרגש שמסתתר מתחת לקרירות ולרצינות באופן שמסתדר מושלם עם המשחק של אלבה, שמצד אחד מציג מבנה גוף מרשים ואילו מצד שני הופך לחשוף ופגיע.
זה סיפור על טבע אנושי, על חטא ההיבריס ועל הדברים שאהבה יכולה לגרום לבני אנוש לעשות. החלק המפתיע בסיפור הוא שלמרות שלאורך כל הדרך אנחנו מסתכלים על החטאים כחטאים של בני האדם ששמענו כבר אלפי פעמים, אנחנו מגלים שגם דמות אלמותית כמו הג'יני חוטאת בהם ועל כן החטאים בעצם משויכים לאהבה וליצר עצמם. מילר מוכיח לנו שהוא יכול לעשות הכל, בעיקר להשתמש בהיסטוריה לצרכים שלו. הוא נותן כבוד לאותם הסיפורים כשהוא מחיה אותם מחדש במסע ויזואלי מהפנט חושים.
זה סרט שסובב סביב היכולת לספר סיפור, ובמדיום המרתק שנקרא קולנוע יש אינסוף דרכים כאלה. זה מדיום שבנוי מהרבה מאוד שכבות ורבדים, אך דווקא בגלל המבחר הגדול צריך להצליח לחבר הכל יחד ליצירה אחת שדוברת את אותה השפה ויוצרת ממנה שלם שגדול מסך חלקיו. ג'ורג' מילר עשה בדיוק את זה ובסרט שמדבר על כיצד לספר סיפור, הוא מדגים לנו איך לעשות זאת בצורה הטובה ביותר. עם תצוגה ויזואלית מרשימה שכוללת תפאורות ענק היסטוריות, אלפי ניצבים, תלבושות ואפקטים. הוא תופר את החלקים עם פסקול נפלא, כשאת הכל מלווה תסריט חכם מלא בדימויים ומטאפורות שנאמרות בין השורות.
"מסע מהפנט"
שלח/י
טילדה סווינטון
אידריס אלבה
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות