אלכסנדר דיומא היה סופר ומחזאי שגם חיי את החיים הטובים. לאור הצלחת ספריו הוא היה לאחד האנשים העשירים בצרפת ובזבז כמעט את כל הונו.
כפי שאיאן פלמינג העביר לגיבורו ג'יימס בונד את ההדוניזם ואת התשוקה לטעום את החיים במלואם, כך גם גיבוריו של דיומא היו גדולים מהחיים והשתתפו בהרפתקאות חובקות עולם. נדמה שמבין יצירותיו (אולי חוץ מ"הרוזן ממונטה כריסטו") אין מוכרת מעלילות שלושת המוסקטרים שכתב ב-1844, ועלילות ההמשך שלהם.
המוסקטרים (הנקראים על שם רובה המוסקט שבו השתמשו) היו בעצם חייל הרגלים של צבאות אירופה, עמוד השדרה שעליו התבססו הצבאות. דיומא השכיל להציג אותם בספריו כמעין פיאודלים מורמים מעם, הרבה יותר מחיילים פשוטים. המוסקטרים בספריו היו נאמנים למלך צרפת ואף הצילו את חיי המלך והמלכה.
פרסומת
עלילות המוסקטרים הונצחו בכמה וכמה גרסאות קולנועית, כולל גרסה אילמת וגרסה מאמצע שנות השבעים בכיכובם של ריצ'רד צ'מברליין, מייקל יורק ופיי דאנאווי. עד היום גרסה זו נחשבה לעיבוד הקולנועי הטוב ביותר לעלילות ארמיס, אתוס, פורטס ודארטיניאן (המוסקטר הרביעי). כעת נדמה שקמה לגרסה זו מתחרה רציני - העיבוד הראשון בצרפתית לעלילות המוסקטרים, שחלקו הראשון יוצא עכשיו לבתי הקולנוע.בשנת 1627, תחת המלך לואי ה-13, צרפת נמצאת במאבקים פנימיים מול הפרוטסטנטים ובמאבקים כלפי חוץ מול אנגליה בכלל והדוכס מבקינגהאם בפרט (המלכה אן הנשואה ללואי מאוהבת בדוכס האנגלי). לתוך המערבולת הזו, שבה מעורבים גם החשמן רישלייה וליידי דה וינטר המסתורית, נכנס דארטיניאן הצעיר שיהפוך למוסקטר הרביעי. המוסקטרים יאהבו, ישנאו, יילחמו בחרבות ויפגינו פטריוטיות אין קץ למלכם האהוב והדי מחורפן.
אלכסנדר דה לה פטלייה ומתייה דלפורט, המוכרים מהסרטים "שם פרטי" ו"הטוב עוד לפנינו", רצו ליצור אפוס קולנועי מרשים כיאה למעמד הקנוני של הספרים. הסרט מבוים כספקטקל לכל דבר ועניין עם הרבה צילומים של סוסים דוהרים ומוזיקה בומבסטית שלא היתה מביישת את האנס זימר. לי נדמה ששני הבמאים באו ליהנות והדבר ניכר בכל תמונה. הסרט מייצר בידור טהור ומהנה לכל אורכו (שממשיך גם בסרט השני שייצא בארץ בקיץ).הצילום של ניקולא בולדוק מזכיר, במיוחד בקטעי הקרבות, סרטי אקשן מהמזרח הרחוק. מדובר בצילום מעולה שמשאיר את הצופה על קצה מושבו ומעצים את החוויה הכיפית שהסרט משדר. אבל בעיקר זהו סרט שטובי שחקני צרפת משחקים בו בהנאה. איזה כיף לראות את ונסן קסל ורומן דוריס נותנים את הכל ומעבר לכך בתפקיד אתוס וארמיס המוסקטרים. שלא לדבר על אווה גרין כמיילידי וינטר המבצעת בפעם המי יודע כמה את תפקיד הפאם-פאטאל שכל כך תפור עליה. גם ויקי קרייפס טובה כמלכה אן. בעיניי החולייה החלשה בסרט הוא פרנסואה סיביל בתפקיד דארטניאן שמציג משחק אנמי מדי."שלושת המוסקטרים - דארטניאן" אינו סרט מושלם. יש חורים רבים בעלילה שקשה לעקוב אחריה לעיתים ולא תמיד איכות המשחק אחידה, אבל כל אלו הן תלונות שבטלות בשישים לעומת הכיף והבידור הטהור שהסרט מפזר בנדיבות אין קץ.
חשוב מאוד! הסרט מסווג כמותר לכל והוא ממש לא כזה! אמא שלי לקחה את בני( 10) לסרט והוא נבהל מאוד היה צריך לצאת באמצע כי היו דימויים מזעזעים שמאוד לא מתאימים לאף אחד מתחת לגיל 16! ראו הוזהרתם! סיווג מאוד בעייתי! מבקשת ודורשת לשנות כדי שלא יפגעו עוד ילדים!