לפעמים תסריטים מגיעים לתוך "רשימה שחורה" - אוסף של תסריטים שאנשי תעשיית הוליווד אהבו, אך טרם הופקו. הופעתם באוסף לפעמים מעוררת השראה להפיק אותם, ודוגמאות לכך הם "ג'ונו" של דיאבלו קודי ו"צעירה מבטיחה" של אמרלד פנל. דוגמה חדשה לכך היא התסריט של "מסע גדול, אמיץ ויפה" מאת סת' רייס ("התפריט"). הסרט מבוים על ידי קוגונדה ("אחרי יאנג") אך למרות שמו הבומבסטי זהו בקושי מסע, הוא מאוד קטן בממדיו, סיפורו פחדני והוא אינו יפה במיוחד.
הסיפור מתאר שני זרים - דייוויד (קולין פארל, "רוחות אינישרין") ושרה (מרגו רובי, "ברבי", "היו זמנים בהוליווד"). הם שני רווקים הנפגשים במקרה בחתונה בעיר רחוקה, כאשר שניהם שכרו רכבים מאותה סוכנות השכרה. הרכבים של השניים מצוידים במכשיר ניווט שמציע להם, בו זמנית, לצאת למסע גדול, אמיץ ויפה. הם מחליטים לצאת למסע זה ברכבו של דייוויד ועוברים בין מספר נקודות מהעבר שלהם, אליהן הם נכנסים דרך דלתות במיקומים אקראיים. המסע הזה מעמת את דייוויד ושרה אל מול נקודות משמעותיות בחייהם, ובאמצעות הביקורים האלה שתי הדמויות נפתחות אחת אל השנייה רומנטית.
פרסומת
הבמאי קוגונדה ציין את ההשפעות של "שמש נצחית בראש צלול" ו"הטירה הנעה" על סרטו החדש. ההשראה הזאת לא מוסתרת בשום צורה, ואפילו ניתן לזהות השפעה מסרטו האחרון של מיאזאקי, "הילד והאנפה", על אף שהתסריט נכתב לפני יציאת הסרט. השראות אלו יכלו להיות מעניינות בסרט הוליוודי חדש עם כוכבי ענק, אך "מסע גדול, אמיץ ויפה" אינו משתווה בשום צורה ליצירות של מישל גונדרי והייאו מיאזאקי.
סיפורו של הסרט משעמם, הדיאלוגים נשמעים כבלתי אנושיים בעליל, ביצועי המשחק חסרי השראה ואין אפילו היבטים טכניים כמו צילום או סאונד כדי לסחוף את הצופים. וכדי לזרות מלח על הפצעים, הכתיבה (רדודה ככל שהיא) של הדמויות הראשיות אפילו לא טורחת ליצור ביניהן שום זכר של כימיה.
השורש לחוסר ההנאה מצפייה בסרט זה נמצא בכך שהסיפור חסר כל קונפליקט. בשני הסרטים שקוגונדה ניסה לקחת מהם השראה – "שמש נצחית" ו"הטירה הנעה" - נמצאים קונפליקטים מרתקים כמו המאבק לשמר זוגיות שגורלה להיכשל והמאבק להסיר קללה אכזרית. להתאהבות הפוטנציאלית של דייוויד ושרה אין שום השלכות דרמטיות במידה והיא לא תתממש. הדמויות מתעסקות בטראומות ואירועים קשים אחרים מן עברן, מבלי לבסס כל סיבה שלצופה יהיה אכפת מהן או שאפילו תהיה הצדקה לדמויות לדאוג אחת לשנייה.
אולי נקודת האור היחידה ב"מסע גדול, אמיץ ויפה" היא הפסקול המקורי של ג'ו היסאישי, המלחין מאחורי מרבית סרטיו של מיאזאקי. לחנים אלו רחוקים מלהיות מהטובים ביותר שלו, אך מבריקים בהשוואה לשאר איכויות הסרט. מעבר לזאת, אין הרבה מה לחפש בסרט. הביצועים חסרי השראה, הכתיבה (הן של העלילה והן הדיאלוגים) יכולה הייתה להיות מחוללת בידי בינה מלאכותית וסצנות מסוימות מכילות פרסום בוטה לעסקים אמיתיים. אך הפשע האמיתי של הסרט הוא חוסר יכולתו ליצור עניין. המגרעות שלו הופכות אותו לאחד הסרטים הגרועים של השנה לא בגלל עשייה קולנועית ירודה במיוחד, אלא מפני שהוא כל כך משעמם וחסר תועלת.
שלח/י
קולין פארל
מרגו רובי
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות