למרות שהוא מגלגל מיליארדי דולרים מדי שנה, נדמה שעולם סרטי הילדים נמצא בסטגנציה מסוימת מזה זמן רב - רחוק מימי הזוהר שלו בשנות ה-2000, עם התחרות המתמדת בין "פיקסאר" ל"דרימוורקס", מיטב סרטיו של הייאו מיאזאקי וסרטי פנטזיה דוגמת "נרניה" ו"הארי פוטר". נדמה שהסרטים שמוצעים כיום לילדים נעים בין סרטי "מיניונים", עוד עיבודי משחקי מחשב למכביר, חידושי לייב-אקשן לסרטי דיסני קלאסיים ושלל סרטי אנימציה זולים מספרד, רוסיה, בלגיה והמזרח הרחוק. מי ששומר על הגחלת חיה הם סרטי פיקסאר – שמנסים עדיין ליצור בידור מתוחכם לילדים – וסרטים עצמאיים קטנים, שלרוב לא מגיעים לחשיפה רחבה מספיק (כמו זוכה האוסקר "עם הזרם").לאלו מצטרף כעת "האגדה של אוצ'י" ("The Legend of Ochi"), בכורת הבימוי של במאי הקליפים אייזיה סקסון (בגיבוי חברת ההפקות הפופולרית והאיכותית A24), שהוציאה מבקרים וקהל כאחד מרוצים מהפרמיירה בפסטיבל סאנדנס השנה, והגיעה לבתי הקולנוע בישראל בתחילת החודש (גם בדיבוב לעברית). למרות שהסרט נשען בבירור על כתפי ענקי סרטי הרפתקאות ופנטזיה משנות ה-80, קשה למצוא בימינו בידור קולנועי מסקרן ויצירתי מזה לקהל הצעיר. זו זריקת המרץ שהקולנוע הזה זקוק לה.
פרסומת
באי הפיקטיבי והמזרח-אירופאי קרפטיה גרה לה נערה מתבודדת בשם יורי (הלנה זנגל, "חדשות העולם הגדול"). בעוד אמה (אמילי ווטסון) עזבה את המשפחה לפני שנים, אביה מקסים (השחקן העסוק והמוכשר ביותר בהוליווד, ווילם דפו) מחנך את יורי, את אחיה הגדול המאומץ פטרו (פין וולפהארד) ומיליציית נערים מהכפר להילחם כנגד יצור מיתולוגי מאיים שמתגורר ביערות – האוצ'י. במהלך ציד לילי אחד, מבחינה יורי בגור אוצ'י שמופרד מבני משפחתו. למחרת, היא שבה בחשאי למצוא אותו ובמהרה יוצאת למסע להשיבו למשפחתו. העניינים, כצפוי, מסתבכים.כבר מתיאור קצר, ניתן להבין את הקישור המתבקש בין סרטו של סקסון לבין הקלאסיקות הגדולות של שנות ה-80 אודות חיבור לא שגרתי בין יצור פלאי למתבגר/ת. הסרט מזכיר את "אי.טי", "גרמלינס", "הגוניס" וגם את "הסיפור שאינו נגמר". כמו אלו, גם סרט זה חוזר לימים שהמושג "לכל המשפחה" הועמד בספק רב, עם תכנים מעט אלימים וגרפיים ותמות קודרות יותר מהצפוי. כמו בקלאסיקות בהפקת סטיבן ספילברג של שנות ה-80, גם כאן מלאכת היצירה הידנית מודגשת – אפס עבודת AI (סקסון אף הצהיר על כך בחשבון ה-X שלו), סטים מיניאטוריים, ציורי לוקיישנים על גבי זכוכית וכמובן, בובנאות – שכן גיבורנו האוצ'י הוא בובה המופעלת ע"י 7 בובנאים שונים.
אבל אל תתנו לנוכחות של כוכב "דברים מוזרים" פין וולפהארד להטעות אתכם. למרות המחוות הברורות, "האגדה של אוצ'י" לא לוקח את הדרך הברורה של תוצרי רטרו בימינו – שמכוונים לנרטיב ברור וקליימקס מרגש – אלא בוחר בדרך "אמנותית" יותר. עם יצירה שמסתמכת פחות על דיאלוג ויותר על צלילים, פסקול ואווירה קסומה."אוצ'י" מאבד לעיתים מומנטום (במיוחד אחרי שעבר את מחציתו) אבל מזמין את הקהל המשפחתי לחוויה אחרת, להכיר עולם פנטסטי יצירתי שכבר לא מקבל כל כך במה בתרבות חומרנית שדורשת את הדבר הכי רועש ונוצץ שאפשר. כך, "האגדה של אוצ'י" הוא לא סרט ילדים טיפוסי – להפך, נדמה שהוא ידחה לא מעט ילדים, שירצו משהו עם טיפה יותר אקשן. עדיין, לא מופרך להגיד שאלו שיאהבו אותו, יתאהבו בקסם של הקולנוע לנצח.
"נוסטלגי ומרענן"
שלח/י
ווילם דפו
אמילי ווטסון
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות