28 ימים אחרי ביקורת סרט

דני בויל, שהביא לנו בעבר את טריינספוטינג, חזר עם סרט חדש. בעובדה זו כשלעצמה אין ולו כלום, אלא אם נוסיף ונציין שמדובר בסרט עתידני אפוקליפטי, המספר על ניצולי שואה ביולוגית באנגליה, המתעוררים לגלות, כי וירוס קטלני התפשט במהירות מחרידה, וגרם לאנגלים השקטים והמאופקים להפוך לחיות טרף הניזונות מבשר אדם. הוירוס משחרר יצר הרסני תוך כ- 20 שניות אצל מי שנדבק ממנו, והוא הופך לחיה צמאת דם, המחפשת לטעום (וכך גם להדביק) מדמו של אדם אחר.לכאורה יש בתמצית כזו כדי להגעיל כל צופה. התרגלנו לסרטי אימה זולים המספרים לנו על וירוסים ועל זומבים, ועד כמה שזכרוני מיטיב עמי, אינני זוכר כל מדייה קולנועית כלשהי העוסקת בזומבים, שהותירה עליי כל רושם טוב שהוא (אם נוציא מכלל זה את הקליפ ל"מותחן" המיתולוגי של מייקל ג'קסון…). אבל אחרי שנפטרים מתחושת הגועל (וישנה כזו לאור מינון האלימות הגבוה משהו בסרט זה), הצופים מתפנים לסיפור המעניין באמת מאחורי הסרט. הסרט לא באמת בא להציג לנו עולם של חיות אדם צמאות דם, שלאחר שואה ביולוגית. זהו רק כיסוי למטרתו האמיתית. הסרט בא לשאול אותנו שאלה אחת פשוטה: "האם בני האדם באמת צריכים מתקפת שואה ביולוגית/כימית/גרעינית כדי שהם יהפכו לחיות-אדם, או שמא הם בעלי פוטנציאל להפוך לחיות-אדם גם מבלעדי וירוסים ושאר מרעין"?לא ארצה להרוס לכם את העלילה, אבל אספר לכם שגיבורי הסרט נתקלים בתשובה מסוימת לשאלה שהוצבה לעיל, שלפיה בני האדם הנם חיות מטבע ברייתן, המחכות להסרת הרסן על התנהגותן הבהמית המולדת, אשר הם נדרשו להדחיק בשל קודי ההתנהגות של החברה האנושית המודרנית. בבחינה זו הסרט הוא מעין וריאציה מעניינת לסיפור "בעל זבוב" של ויליאם גולדינג, הטוען כי בהינתן התנאים החברתיים המתאימים, כל בני האדם יהפכו לחיות המבקשות לכלות האחת את רעותה. אם תרצו, הסרט אף מגלם בתוכו מעט מהאספקטים המופיעים ב"חוות החיות" של ג'ורג' אורוול. נקודות לרעה בסרט הן הצילום המזעזע שלו (שנעשה במצלמה דיגיטלית, והדבר ניכר בחוסר הפוקוס של התמונות), אם כי בתחילת הסרט הצופה מתרשם מהחזון האפוקליפטי של דני בויל לגבי אנגליה החרבה. עוד נקודה לרעה היא מינון האלימות המוגזם, אם כי אוכל להעיד, מניסיונה של זוגתי לסרט, שלאט לאט ירד סף האימה שלה (שהתבטא כמובן, בהסטות ראש מהירות הצדה ובכיסוי עיניה) לאור התפתחות הסיפור האנושי שבסרט.למרות מגרעותיו של הסרט שלעיל, עלילת הסרט הנה מרתקת ואסור להחמיץ את הצפייה בו, מחמת המשל החברתי המרתק שהסרט מנסה להמחיש לגבי הטבע האנושי. גם המשחק של הדמויות הראשיות בסרט (וביניהן אציין לטובה את סיליין מרפי, נעמי האריס וברנדן גליסון) מדויק, והבמאי בויל מצליח לשרטט דמויות אנושיות מורכבות ולא חד ממדיות, ובכך מצליח להפוך את הסרט לסיפור אנושי מעניין, ולהבדיל אותו מלהפוך לעוד סרט אימה בשרשרת לא מוצלחת של סרטי זומבים.סיכום: משל חברתי נוקב וטורד שלווה על טבעו של האדם; בימוי מצוין. 8 בסולם יגאל.