מייגן ביקורת סרט

ז'אנר האימה עובר בשנים האחרונות רנסנס מטורף, אחרת אי אפשר להסביר את כמות הסרטים והסדרות שנופלים עלינו כמו גשמי ברכה. חסידי הז'אנר המדמם מקבלים חדשות לבקרים סרטי אימה איכותיים לצד סרטי טראש שהם בגדר פולחן (עיין ערך ארט הליצן) וסדרות משובחות שכבר נכנסו לפנתיאון האימה והמתח ("דברים מוזרים" ושות'). אחד הסרטים שלוקח חלק מכובד מאוד ברנסנס הזה הוא "מייגן", שעלה החודש לאקרנים, אבל כבר הספיק ליצור באז מטורף עוד הרבה לפני כן.הרבה לפני ש"מייגן", הסרט, הפך לשובר קופות מפתיע (עד כה ההכנסות של הסרט מסתכמות בכ-126 מיליון דולר), הכוכבת הראשית שלו הייתה לתופעה שוברת טרנדים ומסכים בטיקטוק ובשאר המדיות החברתיות. בובת הרובוט המלחיצה היא כבר מזמן אייקון מהלך בזכות הריקוד המוכר שלה, ובתוספת מבע קריפי וחלול, היא הפכה לחביבת הקהל ולסמל של תקופה עמוסת טכנולוגיות, שופעת אפליקציות ותוכנות אינטליגנציה מלאכותית. הבסיס של הסרט הוא סיפור מאוד מוכר. הוא צומח מתוך טרגדיה אישית והופך אט אט למותחן אימה קומי, מה שמצליח להוציא ממנו את העוקץ והביקורת שהוא מנסה למתוח על החברה המודרנית. קיידי בת התשע (ויולט מקג'רו, "שחקן מספר אחת", "האלמנה השחורה") מאבדת את שני הוריה בתאונת דרכים קטלנית. היא נאלצת לעבור לגור עם דודתה ג'מה (אליסון ויליאמס, "תברח"), עמה היא נמצאת ביחסים מאוד קרירים. ג'מה היא מהנדסת וגאון רובוטיקה, שעיקר עבודתה מתמקד בתכנון וייצור בובות מתקדמות לילדים. אחד הפיתוחים שלה היא מייגן, בובה רובוטית בעלת תבונה מלאכותית הנרכשת בעזרת למידה אינסופית. ג'מה מחברת בין קיידי למייגן, שהופכת לחברתה הטובה ביותר, לטוב ולרע. בעיקר לרע. המשימה העיקרית של מייגן היא להגן על קיידי בכל מחיר, מבחינה נפשית ומבחינה פיזית ומכאן העניינים רק הולכים ומשתבשים."מייגן" הוא לא יותר ממותחן קומי סאטירי על חברה מנוונת, אנטיפטית, שמעדיפה לשחק בצעצועים ולהיות תלויה בטכנולוגיה ואפליקציות כמעט בכל שלב ביום-יום שלה. הביקורת היא במקום וראויה לציון, אך הביצוע הקלוקל של הסרט, בבימויו של ג'רארד ג'ונסטון ובהפקתו של ג'יימס ואן, שיודע דבר או שניים על בובות רצחניות ("אנאבל"), לא מספק את הסחורה הנדרשת במקרה הזה וכך אנחנו מקבלים קומדיה דלוחה, לא מפחידה בעליל או בקיצור - סרט לכל המשפחה. גם דמויות הפלקט השטוחות שמככבות בסרט, לא תורמות לאיכות הסרט והופכות אותו ליותר מטופש ממה שהוא מלכתחילה. הדודה המרוחקת, הילדה הטראומתית, השכנה הנודניקית והבוס הקפיטליסט שרואה רק שטרות מול העיניים. מייגן כאן והיא תעניש את כולם. שוב ושוב עולה התחושה שהיינו שם, ראינו את זה. נוסף על כך, הסרט אורך 102 דקות בלבד. בחלק נכבד מאוד מהזמן הקצר שלו, לא מתרחשים דברים משמעותיים מדי. דקות ארוכות מוקדשות לבניית היחסים הלא מעניינים או אמינים של קיידי ומייגן, אבל הסצנות קיטשיות ונמרחות ללא כל סיבה. סידור אחר של העלילה, עריכה טובה וטיפול ראוי בקצב של הסרט היה מספק תוצאה מהוקצעת ומוקפדת יותר.הדיסוננס בין האייקוניות של מייגן הבובה לבין איכותו של הסרט שבו היא מככבת הוא עצום. מצד אחד, יש לפנינו דמות קריפית להחריד, מובילת טרנדים בלתי נדלית בטיקטוק ומענישת האנושות האולטימטיבית. מנגד, אנחנו מקבלים סרט פשטני, צפוי ולא כל כך מעניין או מרתק לצפייה.