שאלות כבדות משקל כגון מה קורה לנשמה לאחר מות הגוף והאם יש גן עדן מקבלות מענה בסרט "חברים עד השמים". לפי הסרט לא רק שיש גן עדן, הוא מקום יפהפה שמותאם לבעלי חיים ובו יש חובה לצחצח שיניים ולהתקלח והוא אף מכיל לונה פארק, מופעים מרהיבים והרבה אטרקציות נחמדות. אך זהו רק מסע לקראת החיים הבאים בגוף אחר, לאחר שהנשמה מתנקה ומתעמתת עם פחדיה.זהו נושא שלא דנים בו במיוחד בסרטים לילדים קטנים, אבל כבר נתקלנו בו בסרטי האנימציה של פיקסאר, "נשמה", "קוקו" ו"צעצוע של סיפור 3" או בסרט המופתי "המסע המופלא" של הייאו מיאזאקי וגם ב"חתול של שרק: משאלה אחת ודי" היה דיון אפל ומפחיד בנושא. אבל שלושתם היו סרטים המיועדים גם לקהל מבוגר ולא לזאטוטים, וכאן הסרט מטפל בנושא בעדינות שמותאמת לילדים. מעבר לסוגיית המוות והחיים שאחרי, הסרט מטפל בנושאים חשובים נוספים כמו חברות אמת, סטריאוטיפים וטיפול בטראומות ילדות. זאת יחד עם אנימציית סטופ-מושן מרהיבה ומדויקת שתורמת למתיקות הסרט. אך מכיוון שהמסרים לא פשוטים ישנו דיסוננס בין המסר לבין הנראות והקצב העלילתי, מה שגורם לפספוס קהל היעד.
פרסומת
וויזי העכברה היא עוף מוזר. היא לא מתחברת לשאר חבריה העכברים ומעדיפה את חברותו של החפרפרת ולכן זוכה מהעכברים ללעג ובוז. באחד הימים, כשהיא ישובה בכיתה, היא חוה השפלה מחבריה לספסל הלימודים שמכנים אותה פחדנית. אירוע זה מחזיר אותה לטראומת ילדות, בה ראתה את אביה העכבר מקפח את חייו בהיתקלות עם שועל ולפני מותו ביקש ממנה להיות תמיד אמיצה. על מנת ליישם את המסר שהחדיר בה ולהוכיח לחבריה אחת ולתמיד את אומץ ליבה, היא מחליטה באופן אימפולסיבי לבצע תרגיל מסוכן כנגד שועל - תרגיל שגם גורם למותה.בכניסה לגן העדן היא פוגשת בווייטבלי השועל שגרם למותה, מפגש שבתחילה מערער אותה אך בהמשך משנה את חייה. היא מגלה כי ווייטבלי הוא שועל טוב לב שסובל מגמגום. ולמרות שהם נחשבים יריבים, בגן העדן הם הופכים לחברים טובים. אך בהמשך מסעם בעולם הבא כל אחד מהם מגלה כי עליו להתעמת עם פחדיו על מנת להמשיך הלאה בדרכו. האם יצליחו להתגבר על תלאות העבר?
זהו סיפור מסע לא שגרתי מנקודת עיניהן של חיות באנימציית בובות סטופ-מושן מושקעת מאוד ומעוררת השראה. התסריטאים ג'פרי היילטון, ריצ'ארד מלטינסקי ואליס נליס מנסים להחדיר לקהל הצופים הצעיר מסרים בעלי משמעות אודות חברות, נאמנות והתגברות על פחדים ובד בבד לתת הסבר משלהם אודות המוות והחיים שאחרי.הבעיה מגיעה מצד הבמאים דניסה גרימובה ויאן בבניצ'ק, שאמנם מצליחים לברוא עולמות קסומים, מדומיינים, מהפנטים ביופיים ולהביא את הצופים לעולמות מיוחדים אך גורמים לדמויות להיראות ילדותיות מאוד. הן מדברות מעט ובשפה שמותאמת לגיל הרך ולכן המסרים הכבדים יותר מתפספסים. ברגע שהסרט ילדותי מאוד, ילדים בוגרים יותר חשים רתיעה ומאידך מסרים רבי משמעות אודות מוות ומה קורה בעולם הבא אינם מקבלים את תשומת הלב הראויה מילדים קטנים יותר. כפי שזה הצטייר אצלנו, ילדים שעברו את גיל שמונה מיצו יחסית מהר את הסרט ודווקא הקטנים יותר נהנו מאוד. וחבל – זה סרט עם פוטנציאל מפוספס.