אות משמיים: הסימן הראשון ביקורת סרט

שנות ה-70 היו תקופה נפלאה לסרטי אימה מ"מגרש השדים", "מלתעות", דרך "ליל המסכות" ו"המנסרים מטקסס" ועד "קארי" ו"הנוסע השמיני". בתוך העשור הנפלא לז'אנר בלט לו סרט נוסף בשם "אות משמיים" משנת 1976 בכיכובו של אגדת הקולנוע גרגורי פק על שגריר אמריקאי ואשתו שמבינים לחרדתם לאחר סדרת מיתות אכזריות סביבם כי ייתכן והבן המאומץ שלהם דמיאן הוא בנו של השטן.הסרט, שהיטיב לתאר את החרדה ההורית ושילב אלמנטים דתיים בתוך עלילה שמתחילה באופן ריאליסטי, היה להצלחה גדולה וזכה לשלושה סרטי המשך פחות מוצלחים ואף לרימייק כושל למדי משנת 2006 שבו לייב שרייבר מילא את מקומו של פק. הוליווד כמו הוליווד לא מוותרת על אפשרות להחיות סרטים מהעבר וכך הגיע לעולם "אות משמיים: הסימן הראשון", שמהווה פריקוול לסרט המקור ומתרחש 5 שנים לפני עלילתו בשנת 1971. למרות שלידתו של הסרט, כמו זו של דמיאן, הייתה בחטא והחשש לפני הצפייה כי מדובר בעוד ניסיון לחלוב מזומנים מקלאסיקת עבר כפי שנעשה לאחרונה בפריקוול הלא מוצלח ל"מגרש השדים", הצפייה בו מוכיחה שאם עושים זאת בצורה נבונה ועם הבמאית הנכונה מקבלים פריקוול מוצלח במיוחד שמצדיק את קיומו וגם עומד לחלוטין כסרט אימה טוב בפני עצמו.העלילה מתחילה כשמרגרט (נלי טייגר פרי, הנסיכה מירסלה מ"משחקי הכס"), צעירה אמריקאית שגדלה בבית יתומים, נשלחת לרומא ע"י הקרדינל שדאג לה בילדותה (ביל ניי). היא מגיעה לכנסייה בעיר שבה מתחנכות בנות צעירות ומסייעת לצוות בעבודה היומיומית לפני שתהפוך בעצמה לנזירה. היא מתחברת במיוחד לצעירה בשם קלריטה, שכמו מרגרט בילדותה סובלת מהזיות, לא משתלבת בכנסייה וזוכה ליחס נוקשה משאר הנזירות. השהות בכנסייה גורמת למרגרט לחזור לחזות בחזיונות ביעותים לאחר שנים של הפסקה, כולל צפייה בלידה גרפית ומפחידה במיוחד. מפגש עם כומר לשעבר שעזב את הכנסייה ומתריע בפניה על אפלה שמסתתרת מתחת לפני השטח לצד צפייה בהתאבדות מחרידה של אחת הנזירות גורמים לה לחקור את האמת שמאחורי המוסד אליו הגיעה, אמת שקשורה בסוד אפל במיוחד וללידת האנטיכרייסט.כמו בכל סרט אימה טוב, האימה בסרט נבנית לאט אך ביד בוטחת, בסרט שהוא ארוך לז'אנר (שעתיים) אך שומר על קצב ובניית עלילה מוצלחים ויעילים. אמנם התסריט לא חורג מגבולות הז'אנר, אך הוא כולל ביקורת אפקטיבית ונוקבת על הצורך בפחד ואיום מתמיד כגורם מכריע באמונה. מה שמעלה את התסריט מעל הממוצע הוא הבימוי של בארקשה סטיבנסון בסרטה הראשון באורך מלא, לאחר בימוי דרמת האימה של נטפליקס "טעם דובדבן חדש לגמרי" בנטפליקס ופרקים בסדרה "לגיון".סטיבנסון מוכיחה שהיא קול עולה בז'אנר האימה שעוד נשמע עליו. השליטה שלה במדיום אבסולוטית והסרט כולל סצנות מזרות אימה, שוטים יפהפיים (כמו מרגרט שוכבת על המיטה בשיער פזור דמוי עכביש) ועריכה מפתיעה (חכו לחיתוך הגס מסצנת המועדון לסצנה העוקבת). היא גם מוציאה הופעות משחק טובות מקאסט מוצלח שכולל לצד טייגר פרי את ביל ניי כקרדינל, השחקן הערבי-ישראלי תאופיק ברהום ("ערבים רוקדים") וצ'ארלס דאנס, חברה של פרי ל"משחקי הכס".

פרי בתפקיד הראשי אמינה במיוחד כנזירה שמגלה את הסודות האפלים של המנזר ושל הדת ומצליחה לסחוב את הסרט, שמתמקד בדמותה לכל אורכו, על כתפיה הצנומות. הסרט כולל אלמנטים זהים רבים לסרט האימה "טהורה" בכיכובה של סידני סוויני שמוקרן במקביל בבתי הקולנוע, שגם הוא עוסק בנזירה אמריקאית צעירה המגיעה למנזר באיטליה ומגלה סודות אפלים הקשורים ללידה. אולם "אות משמיים: הסימן הראשון" עולה על "טהורה" כמעט בכל אלמנט, כשהמשחק של פרי מצליח להיות לא פחות מוצלח מזו של הכוכבת של הרגע סוויני.