בחורים רעים: הכל או כלום ביקורת סרט

ארבע שנים בלבד חלפו מאז "בחורים רעים לתמיד", החלק השלישי בסדרת "בחורים רעים", שהתחילה במילניום הקודם וידעה מרווחים של 8 ו-17 שנים בין הסרטים. לאור סטירות משביתות קריירות בטקס פרסים בשידור חי מול מיליוני צופים בכל רחבי העולם וגם שביתות תסריטאים ושחקנים בהוליווד, אפשר היה לחשוב שסרט נוסף יידחה מאוד או לא יקרה כלל. אבל להוליווד אין מעצורים בכל הנוגע לזרימת ירוקים ובמיאמי לעולם לא ייגמרו העבריינים שדורשים טיפול של צמד השוטרים המזדקנים מייק לאורי (ויל סמית) ומרקוס בורנט (מרטין לורנס)."הכל או כלום" הוא בעל משמעות כפולה מבחינת עלילה - שני הגיבורים נרדפים על ידי אנשי חוק אחרי שהם נחשדים בשחיתות וברצח, אבל כנראה משקף בצורה אמינה את מצבם של שני השחקנים הראשיים שלו. הקריירה של מרטין לורנס כבר לא קיימת מחוץ ל"בחורים רעים" ואין לו הרבה מה לאבד אלא רק להרוויח. לעומתו, עבור ויל סמית' זהו סרט קאמבק מאז אותו לילה שבו זכה באוסקר והפך למנודה בתוך מספר שעות. "בחורים רעים" היה לשובר הקופות הראשון אי פעם בקריירה של סמית' אי שם ב-1995, לכן לא פלא שבחר להיכנס שוב לנעליו של מייק לאורי בתקווה להחיות אותה. יהיה מסקרן בעיצומה של תרבות הביטול לראות איך הקהל יצביע ברגליים – האם יסלח לסמית' בזכות חסד נעורים או ישלח אותו בחזרה הביתה כמו שקרה עם עזרא מילר ב"פלאש". את שני הסרטים הראשונים ביים מייקל ביי, שגם לו היה זה הסרט הראשון שביים אי פעם ושלח אותו אל רצף שוברי קופות. היום ביי מתעסק בעיקר בהפקת סרטים וסדרות טלוויזיה. או בימוי פרויקטים קטנים יותר כמו "אמבולנס" (2022) עם ג'ייק ג'ילנהול שזכה לביקורות הטובות ביותר בקריירה שלו מאז סרטו השני "הפריצה לאלקטרז" אי שם בשנת 1996. ב"הכל או כלום" ניתן לראות אותו בתפקיד אורח קצרצר כנהג עצבני וזאת אחרי הופעת אורח מוצלחת גם בסרט הקודם.צמד הבמאים הבלגים אדיל ובילאל, שביימו את הסרט השלישי, חוזרים לביים גם את הרביעי. בעוד ביי התאפיין תמיד בתנועות מצלמה דרמטיות והמון עריכה מבולגנת. אדיל ובילאל עושים ניסויים מעניינים משלהם בצילום. לא תמיד זה עובד, כמו בתקריבים מוגזמים על פני השחקנים, למרות שפרצופו של לורנס מהווה אתנחתא קומית בפני עצמה כשהוא מרוח בענק על פני מסך קולנוע. לעומת זאת, בסצנות האקשן נעשה שימוש במצלמות גוף, מצלמות על רחפנים ומסרטונים שאפשר לראות ברשת וגם במצלמות שמתופעלות על ידי השחקנים עצמם. לפעמים זה עושה סחרחורת, אבל זה גם נותן תחושה ריאליסטית ומכניס את הצופה אל תוך האקשן עצמו בגוף ראשון. מלבד האקשן הישן והטוב, הסרט מסתמך על הדינמיקה בין לורנס וסמית'. גם כשהבדיחות שכותבים להם לא תמיד לרמתם, הכימיה בין השניים כל כך חזקה אחרי כל השנים, שהתחושה היא שמייק ומרקוס יכולים לעלות על העצבים אחד של השני אבל לא יימאסו לעולם עלינו. כאשר צמד השחקנים נושקים לגיל 60 (לורנס 59, סמית' 56), כמה מקורי זה לכתוב להם התקפי לב או חרדה? לא תורמת העלילה הצפויה שניתנת לחיזוי במלואה עוד מתחילת הסרט או כשמופיעה פתאום דמות נשית חדשה שהיא אשתו הטריה של הגיבור, מעניין מאוד מה הולך לקרות לה בהמשך הסרט?לאור ההצלחה הגדולה של הסרט הקודם, נראה שהחשש המרכזי של ההפקה הנוכחית הוא הסטטוס הדועך של וויל סמית' בהוליווד ואפשר היה לצפות בביטחון להפקה כושלת ומיותרת. בניגוד לציפיות ולמרות הבעיות שבו, "בחורים רעים: הכל או כלום" מצליח להפתיע ולבדר ובעיקר מהווה חזרה למקורות של הסדרה. הוא הוכחה בועטת לכך שסרטי המשך לא חייבים גדולים יותר לעומת קודמיהם. לפעמים שעתיים של הבחורים הרעים שהם בעצם הטובים, רודפים אחרי החבר'ה הרעים ברחובות מיאמי, מועדונים ולוקיישנים מקוריים כמו פארק תנינים נטוש, זה כל מה שצריך כדי ליהנות. ויש גם גאווה יהודית, השחקנית חובבת ישראל, טיפאני האדיש, מספקת הופעת אורח וולגרית ומשעשעת כמו תמיד כמנהלת מועדון חשפנות.