להרוג את ביל - פרק 1 ביקורת סרט

התפלאתי כשנוכחתי לדעת ש"להרוג את ביל" הנו בסה"כ סרטו הרביעי של טרנטינו. אבל זה די הגינוי, כשנוכחים לדעת בכמה סרטים השתתף כמפיק ו/או ככותב, ולא כבמאי בפועל.להרוג את ביל אינו קל לעיכול. אני אומר את זה עכשיו, כי חובבי טרנטינו עשויים קצת (ולדעתי רק קצת) להתאכזב מכך שהסרט הנוכחי אינו גדוש בדיאלוגים מבריקים כמו בסרטיו הקודמים (אם כי פה ושם ישנם דיאלוגים ומצבים שנונים, ביזאריים ומשעשעים לאללה). אבל מי שיתגבר מהר על העובדה הזו, יגלה שהוא נקלע למחווה קולנועית טהורה לסגנונות קולנועיים בולטים במאה העשרים. טרנטינו משתמש בכל הכלים החושיים שביכולתו כדי לעשות קולנועי צבעוני, סקסי, קיצבי ומושחז - כל זאת בלי לומר אמירות של ממש. וזו גדולה, כשצריך להעביר סרט של שעתיים (וזה רק החלק הראשון מתוך שני סרטים) בצורה מעניינת. ואכן הוא מצליח בכך. השעתיים עוברות ביעף, ולמעט סצינות הפעולה ה'מטריקסיות' המוגזמות באורכן בסוף הסרט, הסרט הוא באמת חוויה חושית לעיניים ולאוזניים. את הצילום הנהדר משלים פסקול מענג של נעימות מז'אנרים שונים במוסיקה (תוכלו לזהות, בין היתר, את נעימת "הרועה הבודד", שאליה מתחבר טרנטינו, כך נראה, יותר מכולן).הסרט הנוכחי של טרנטינו עושה מחווה למערבוני הספגטי, סרטי אומנות לחימה סינית, סרטי סמוראים, וסרטי אנימציה יפניים. טרנטינו יוצר סצינות מפעימות, ססגוניות ומסוגננות. הוא יוצר דמויות מופרעות, חד ממדיות וביזאריות יותר מבסרטיו הקודמים. לכל דמות, כך נדמה, יש רק תכונה אחת המאפיינת אותה, והדבר מזכיר מאד זרמי קולנוע ישנים, בהם הדמויות היו חד ממדיות ולא מורכבות כמו בזרמים המודרניים. סצינות הקרב מבוימות ביד אמן, ומזכירות מעט את הסגנונות שנראו ב"מטריקס" (אם כי הקרבות כאן חינניים יותר וקצרים יותר בד"כ, וטוב שכך...) וב"נמר דרקון". גם התלבושות והתפאורות שנבחרו מרשימים ומשלימים את האווירה המהפנטת שבונה טרנטינו. טרנטינו, עם זאת, לא לוקח את עצמו ברצינות יתרה, ובכל קטיעה של איבר בחרב, מתעופפות ליטראות על ליטראות של דם, בכמויות שלא היו מביישות את כמות הבירה המצויה בחבית.אומה תורמן סקסית ותמירה מתמיד, לבושה צהוב עז, נראית כמו שליח השטן ומלאך הנקמה משולבים בגוף אחד. והיא חוזרת להרוג את ביל - אותו בוס ישן נושן שדאג לה לתרדמת וגזל ארבע שנים מחייה. וכשאומה תורמן בדרך, מי כבר רוצה לעמוד בדרכה?!לסיכום: טרנטינו חוזר אל שורשי הקולנוע; אם כי לא לכל אחד, מומלץ. 8 בסולם יגאל.