כיצד הצליח צוות שכולל במאי שמעולם לא ביים סרט באורך מלא, צמד תסריטאים שהתמקדו בעיקר בקומדיות גסות, וג׳ים קארי אחד לשבור את קללת הסרטים המבוססים על משחקי מחשב? זה לא קרה בזכות הדמויות – מלבד הקיפוד עצמו, אף דמות מפורסמת מהמותג לא הופיעה בסרט הראשון. זה גם לא היה בזכות הטריילר הראשון, שהציג גרסה מכוערת של סוניק. וזה בוודאי לא היה התזמון הנכון – הסרט יצא בשנת הקורונה ונחשב לכישלון. רק בזכות הצלחת הסרט בענקית הסטרימינג "אמזון פריים" הוא הפך ללהיט, מה שהוביל להפקת סרט המשך ששבר את הקופות והפך לאחד הסרטים הרווחיים ביותר של שנת 2022. הסיבה האמיתית להצלחת "סוניק" טמונה במינימליזם של האדפטציה הקולנועית.בסך הכול, הסרט הראשון מספר על חייזר שמחפש בית – כמעט כמו ״אי.טי״. אין בו את האנרגיה של המשחק או את העלילה רבת האירועים של הסדרה המצוירת. סוניק הקולנועי הוא היצור הקטן והחברותי שכל ילד היה זקוק לו אחרי תקופת הקורונה. ג׳ף פאולר, שהוביל את הסדרה מיומה הראשון, הפך מבמאי חסר ניסיון ליוצר אחראי לסדרת שוברי קופות.
התמימות שלו – שמזכירה את זו של הילד הצופה בסרט – היא מה שמניע את הסדרה, אך גם מונע ממנה לגדול. העיצוב הוויזואלי של הסרט לא מנסה לייצר עומק, המוזיקה רפטטיבית, וקצב סצנות האקשן לא מצליח לרגש. כל זה מתקבל על הדעת בהתחשב בתקציב הנמוך לז'אנר (90 מיליון דולר) ובעובדה שאלו היו שני הסרטים הראשונים של פאולר. בסיבוב השלישי, ההפקה כבר לא יכולה להסתמך על התירוצים האלה – במיוחד עם תקציב של 122 מיליון דולר (שלא כולל מסע יח״צ אגרסיבי בארה״ב), במאי מנוסה יותר, ודמות נבל מרתקת אחת.
פרסומת
הדמות היא שאדו, האנטיתזה של סוניק. גם הוא קיפוד, אך קיפוד שחור וסובלני פחות. בעוד שסוניק נמלט לכדור הארץ ומצא משפחה, שאדו מצא צבא, מדענים וניסויים סודיים שנועדו לבחון את כוחותיו. כעת, הוא מבקש לנקום בארגון GUN ובאנושות כולה. כדי לעצור אותו, סוניק שב לשתף פעולה עם טיילס החביב ונאקלס העצבני (בקולו של אידריס אלבה), ואף נאלץ לחבור לאויבו המושבע, ד״ר רובוטניק הידוע בכינויו אגמן.
ג׳ים קארי, הפעם בתפקיד כפול גם כסבו האבוד של אגמן, גונב את ההצגה כהרגלו. נראה כי פאולר וצוות התסריטאים מנצלים עד תום את היכולות הקומיות והדרמטיות של קארי. אם בסרט הראשון קיבלנו הצצה לאותו קארי מ"אייס ונטורה", הסרט הנוכחי מזכיר לנו שזה אותו הכוכב שכבש אותנו עם הופעה דרמטית בלתי נשכחת ב״שמש נצחית בראש צלול״. אגמן של הסרט הזה שונה מהסרטים הקודמים: דיכאוני, בודד, חסר ביטחון ובעיקר מעורר חמלה – תפקיד שמדגיש כי קארי הוא לא רק קומיקאי בחסד עליון, אלא מהשחקנים הוורסטיליים ביותר של ימינו.
מה שהופך את הסרט לשלישי לטוב יותר מהקודמים הוא ההחלטה להתמקד בדמויות החייזריות ולהפחית את משקל הדמויות האנושיות. ג׳יימס מרסדן וטיקה סמפטר, המגלמים את הזוג ווצ׳ובסקי, עדיין מופיעים אך זמן המסך שלהם צומצם משמעותית, עד שהם הפכו כמעט להסחת דעת שולית. העיצוב הוויזואלי השתפר אף הוא: פאולר שומר על התיאטרליות הקרטונית של הסדרה, אך כל סט מעוצב כעת עם שכבות של עומק. האפקטים נראים כמו משחק מחשב שקם לתחייה, האקשן נדמה כמו זאק סניידר לילדים. יותר מכל, מורגשת כאן נוכחות של במאי סגנוני וצבעוני, על אף ההשפעה הבולטת מסדרות אנימה.עם זאת, התסריט עדיין לוקה בחסר. מלבד אגמן ושאדו, שסיפור המקור שלו מעוגל היטב עוד ממשחק המחשב המפורסם, שאר הדמויות נותרות שטוחות. נכון שלקראת הסוף נעשה ניסיון נועז לבחון את גבולות המוסר של סוניק, אך זה לא מספיק כדי להציל את העלילה. בסיום, נדמה שהדמויות לא השתנו או למדו דבר, למרות ניסיון נואש לשכנע אחרת דרך סדרת דיאלוגים זולים בסוף הסרט. המהלך העלילתי צפוי בצורה מגוחכת. הבדיחות – כמו בסרטים הקודמים – נשענות על אזכורי תרבות פופ, אפליקציות וסרטים ישנים ('איירון מן' כבר עשה את זה לפני 16 שנים). לצערי, הבדיחות האלו עובדות רק עם ג׳ים קארי, וזו כבר לא חוכמה.בסיכומו של דבר, סדרת ״סוניק״ משתפרת ונדמה כי אולפני ״פאראמונט״ לא מתכוונים לעצור בקרוב (אל תפספסו את הסצנות שאחרי הכתוביות!). עם זאת, אם ההפקה רוצה להתחרות במגה פרנצ'ייז כמו סרטי מארוול, היא חייבת להפסיק להסתמך על גימיקים וליצור תוכן שמבוסס על עלילה עמוקה ודמויות עשירות.
היתי היום בסרט ונהנתי והופתעתי לטובה שזה לייב אקשן.
היתי היום בסרט ונהנתי מאוד והופתעתי לטובה שזה לייב אקשן ולרגעים נראה סרט למבגורים באיכות גבוהה אבל לא ראיתי את הסרט הראשון והשני כי לא ידעתי עליהם אז היו רגעים שפחות הבנתי את העלילה אבל הבנתי בסוף.
שלח/י
ג'ים קארי
קיאנו ריבס
אידריס אלבה
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות