האחות המכוערת ביקורת סרט

אחרי שהקהל והמבקרים ברחבי העולם בדקו מי יכול לחבוט יותר חזק ב"שלגיה" ובגל גדות, שהפך לסרט עם ציון הגולשים הנמוך בהיסטוריה של אתר IMDB, מגיע אל המסכים (לאחר סבב פסטיבלים יוקרתי בסאנדנס וברלין) סרט חדש שמראה איך מעבדים אגדה של האחים גרים באופן אפל, מיני, מקורי ומבעית.דמיינו את סיפור סינדרלה אילו היה מסופר מבעד לעיניה של האחות החורגת שלה ובסגנון בודי-הורור, שהופך את המוטיבים האגדתיים לאימה שמקורה בגוף האנושי, בחוסר הקבלה שלנו את עצמנו וברצון לשנות את מראנו בשל תכתיבי החברה – וקבלו את סרט הביכורים של הבמאית הנורווגית אמילי בליכפלדט – "האחות המכוערת" (The Ugly Stepsister). אלווירה היא נערה כעורה שמקנאת באחותה החורגת והיפהפייה. לאחר שאביה החורג מת במפתיע, אמה מחליטה לעשות הכל כדי להפוך את בתה מברווזון מכוער לברבור יפהפה כדי להגשים את חלומן של השתיים ולהתחתן עם הנסיך יפה התואר, כולל שינויים פלסטיים כואבים במיוחד במראה החיצוני שלה. אלווירה מגדילה לעשות ואף בולעת תולעת על מנת שתאכל את המזון שהיא מכניסה לגופה ולא תשמין .כמובן שמכאן דברים רק מסתבכים והאלמנטים האכזריים והקשים מהאגדה של האחים גרים צפים אל פני השטח, כשאלווירה תעשה הכל כדי להשיג את הנסיך ולהיכנס לנעל המיוחלת.זהו סרטה הארוך הראשון של בליכפלדט, והיא עבדה עליו במשך שמונה שנים, מאז שסיימה את לימודיה בבית ספר לקולנוע, אך אין לו כלל תחושה של סרט ביכורים. הסרט מעוצב להפליא, עם מוזיקה אנכרוניסטית מחשמלת ותצוגות משחק טובות ובליכפלדט מצליחה לגרום לצופה לשנות את אהדתו בין הדמויות ולהציג אותן כדמויות עגולות ומתפתחות. מאז בכורת הסרט הוא זוכה להשוואות לסרט בודי הורור נוסף שזעזע את הקהל וזכה לשבחים רבים, כולל למועמדות לאוסקר בקטגוריית הסרט הטוב ביותר, פרס גלובוס הזהב לשחקנית דמי מור ופרס התסריט בפסטיבל קאן, לצד הצלחה מפתיעה בקופות. הכוונה כמובן היא ל"יופי מסוכן" (The Substance) המדובר של קוראלי פארז'ה, שגם הוא עוסק בנושאים דומים.לעיתים נדמה כי הניסיון להגעיל ומזעזע הופך למוגזם, כשהסרט אכן דומה בתמות שלו ובהליכה על הקצה ללהיט המדובר, אך הוא לחלוטין עומד בפני עצמו וכך צריך להישפט. "האחות המכוערת" מצליח לשלב בין דרמת תלבושות היסטורית ומודרנית בו זמנית סטייל הקולנוע של סופיה קופולה לבודי הורור משובח עם אמירות חשובות על אידאל היופי הנשי, פחד מהזדקנות ואי-קבלת הגוף. נושאים אלו הגיעו מחוויותיה של הבמאית כילדה שלא הייתה שלמה עם המראה החיצוני שלה, אך רלוונטיים כמעט לכל צופה. בסך הכל זהו סרט מבעית לעיתים, משעשע בחלקו ותמיד עשוי היטב ומסקרן, כזה שמהווה צעד נוסף במסלול של תת-ז'אנר האימה הגופנית למיינסטרים הקולנועי.