מכל הז'אנרים ששולטים בעולמנו כיום – מגיבורי על ועד סרטי אימה מתוחכמים – נדמה שהפופולריות העולה של הביוגרפיה הקולנועית היא הכי תמוהה. כז'אנר שליווה את הקולנוע עוד מימיו הראשונים, הביוגרפיה הקולנועית תמיד הייתה שם, כשהיא הפכה את חייהם של גיבורי תרבות נערצים לסיפור קולנועי גדול מהחיים. עם זאת, מאז ההצלחה המסחררת של "רפסודיה בוהמית" ב-2018, אודות להקת קווין, נדמה שז'אנר זה – ובמיוחד בצורתו המוזיקלית – מקבל תשומת לב לא פרופורציונלית.בזה אחר זה, קיבלו אמנים כדוגמת אלטון ג'ון, בוב דילן, בוב מארלי, אלביס פרסלי, איימי וויינהאוס, וויטני יוסטון ועוד ייצוגים קולנועיים נוצצים בשנים האחרונות, כשמצפות לנו בעתיד הקרוב גם גרסאות לחייהם של מייקל ג'קסון, ברוס ספרינגסטין, מדונה, הבי ג'יז והביטלס כמובן (בארבעה סרטים שונים על חברי הלהקה). גם על אירופה המגמה לא פסחה ובשנה שעברה הגיע תורו של אייקון השאנסונים הצרפתי שארל אזנבור. התוצאה היא "מסייה אזנבור" ("Monsieur Aznavour"), שמגיע אלינו לאקרנים אחרי שגרף 5 מועמדויות בטקס פרסי סזאר השנה ("האוסקר הצרפתי") ואף הציג בפסטיבל חיפה האחרון. במילים אחרות, לו רק הייתה נראית כל ביוגרפיה מוזיקלית מכאן והלאה כמו "מסייה אזנבור", אולי לא היינו כה מתלוננים על מחסור ביצירתיות.
פרסומת
על קצה המזלג, הסרט עוקב בצורה די נאמנה אחר גלגולי חייו השונים (כנהוג בז'אנר) של המוזיקאי הצרפתי המצליח, כאן מגולם בצורה מופתית על ידי טאהר רחים ("נביא", "הנחש"): מילדותו הענייה כבן למהגרים ארמנים, לתלאות מלחמת העולם השנייה, משיתופי הפעולה עם הפסנתרן פייר רוש (בסטיאן בואיון) והמנטורית/יריבה אדית פיאף (מארי-ג'ולי בופ) ועד נישואיו המוצלחים והכושלים.ועדיין, "מסייה אזנבור" הוא לא דף ויקיפדיה ורחים אינו כאן כדי לחקות את אזנבור לשעתיים וללכת. הבמאי מהדי אידיר והמשורר 'גראן קור מלאד' (בתרגום חופשי, "גוף ארוך וחולה"), האמונים כאן על מלאכת הבימוי, מבקשים לראות את האדם מאחורי המניירות והלהיטים, ובכך רוקמים דרמה אנושית די כובשת על אדם שהתגלגל בעל כורחו למעמד מיתי, אך תמיד נתן למוזיקה להגדיר אותו. בין אם בסיקוונס שמתאר את ילדותו למשפחה ארמנית לרקע שירו "Les Deux Guitares" (בעצמו שיר עם ארמני שהכיר בינקותו) לבין בדידותו בחיי העושר לצלילי "What’s The Difference" של הראפר ד"ר דרה, שמסמפל את "Parce Que Tu Crois" של אזנבור – נוצרת ב"מסייה אזנבור" שפה אסתטית מיוחדת, שמציעה חלופה לדיאלוג הדרמטי הרגיל.
בדומה, צמד היוצרים גם לא מנסה לעשות גרסה צרפתית לקלישאת "עלייתו ונפילתו" ולא להעביר את אזנבור "אמריקניזציה" כדי לקרוץ לקהל הבינלאומי. על פניו, צעד שכזה נדמה מתבקש - אזנבור היה לאחד הכוכבים הצרפתיים הנודעים ביותר מחוץ לארצו, כשמכר מיליוני אלבומים ברחבי העולם וזכה לכוכב בשדרה ההוליוודית. אבל עבור אידיר ו'גראן קור מלאד' זה לא העיקר – במילים אחרות, כל אזכור לאזנבור או לשיריו יכול היה להיעלם מהסרט ועדיין היינו נותרים עם דרמה סוחפת על בחור שהאמנות זורמת בעורקיו.לכך כמובן תורמת הופעתו המצוינת של רחים, שחקן כישרוני שלמד במהלך הקריירה העמוסה שלו למצוא את המקום האישי שלו גם תחת איפור כבד. כן, לרחים יש את קולו של אזנבור, התנהגותו ואף קול השירה שלו לרגעים (למרות שלא פעם הסרט נשען על ההקלטות המקוריות), אבל קל לשכוח לא פעם שמדובר באזנבור, כי נדמה שבעיני השחקן ההופעה היא מה שמכריע ולא השם. מה שאמור להיות מובן מאליו בכל סרט נזרק לא פעם הצידה בביוגרפיות מוזיקליות עבור השכנוע והדימיון לדמות האמיתית, כדי לשמור על המיתוס חי וללא פגעים. לצוות "מסייה אזנבור" זה פחות מזיז, ובמקרה הזה – זה שינוי מרענן.אז נכון שלא מדובר בסרט כמותו לא ראיתם בעבר, על אחת כמה וכמה חובבי הז'אנר, אך עם ביצוע מלא לב והערכה לשארל אזנבור ויצירתו, קל להיסחף אחריו ולהבין סוף כל סוף למה אנחנו כל כך אוהבים ביוגרפיות מוזיקליות קולנועיות. יש לקוות שזה יהיה המודל לכך מכאן והלאה.
מספק את הסחורה.סיפור חייו של אחד הזמרים הגדולים והמרגשים שידענו. למרות תנאי פתיחה לא טובים, שנוגעים לקולו ולמראהו הפיזי, כשגם המבקרים קוטלים ,האיש העקשן הזה מצליח למרות כל הקשיים.נותן השראה לאנשים שנתקלים בקשיים,ממשיכים להאמין ולא מוותרים על החלום.הופעה טובה של השחקן הראשי, וכמובן השירים האהובים והנצחיים גם מוסיפים לחוויה הכללית. היה אפשר לקצר את האורך.
קרא.י עודמוזיקלי • מציג מעל ל 10 חודשיםנצפה בטלוויזיה