נאהב זאת או לא, אנחנו חייבים להודות – יותר מתמיד, זהו עידן הביוגרפיות הקולנועיות. לצד סרטי גיבורי העל וסרטי האנימציה הגדולים, תעשיית הקולנוע נשענת יותר ויותר על עיבוד חייהם הגרנדיוזיים של גיבורי התרבות הפופולרית לדורותיה – בעיקר מוזיקאים – לתוך תבנית מוגדרת של "עלייתו ונפילתו", קטלוג שירים שהקהל אוהב ומחיקה לא קטנה של צדדים פחות נעימים או "לכל המשפחה" בחייו של הכוכב.
עדיין, בתוך כל ז'אנר יש מקרים חריגים, "שרה ברנארד – האלוהית", סרטו של גיום ניקלו מ-2024, שעולה הסוף שבוע לאקרנים מבקש להתחקות (באופן חלקי) אחר חייה של "המלכה האם" של התרבות הצרפתית, השחקנית שרה ברנארד. למרות חוסר אחידותה, התוצאה רחוקה מלהיות שיר הלל כמו "מייקל" או "רפסודיה בוהמית", ומראה שכדי באמת לפרק דמות של אמן, ראוי לשאול יותר שאלות מלספק תשובות.
פרסומת
אז מי היא שרה ברנארד? אייקון בינלאומי, עוד במאה ה-19; הגבירה הראשונה של התיאטרון הצרפתי; ציירת ופסלת מחוננת; דעתנית ומהפכנית; ומראשוני השחקניות שאימצו לחיקן את המדיום החדש – הקולנוע, ברנארד היא דמות מורכבת ומיתית מדי (במיוחד לקהל הצרפתי), מכדי לסכם את חייה בשעה וחצי. ואכן, סרט זה של ניקלו הוא הניסיון הראשון אי פעם לביוגרפיה קולנועית אודותיה, וגם את הגדרה זו הוא לוקח בעירבון מוגבל. הסרט מפגיש את הצופים עם ברנארד בערוב ימיה (מגולמת כאן בעוז רב על ידי סנדרין קיברלן – "רומן צרפתי", "חמישה ימים בנובמבר"), אז עברה ב-1915 ניתוח לכריתת רגל.
"האמת קיימת רק בהווה, אז לדבר עליה זה בעצם לשקר, לא?", אומרת ברנארד, ומתווה את האופי החצי בדיוני-חצי עובדתי של הסרט מכאן והלאה. הניתוח הטראומטי והביקורים של בנה, או של מאהבה הוותיק, – מחזירים את העלילה אחורה ל-1896, אז ערכה צרפת יום חגיגי לכבוד ברנארד.
מה מציאותי ומה לא? את יוצרי הסרט השאלה הזו לא כל כך מעניינת, ובמקום זאת נרקמת מולנו דמות סוערת בחייה האישיים כמו שהיא על הבמה; מרובת מאהבים ומאהבות בלב עולם שמרני מתמיד; מתרועעת עם כל ה"מי ומי" – מפרויד ועד אמיל זולא; פמיניסטית בטבעה ("אם היו לי אשכים, היום זה היה קורה מזמן", היא גוערת בכתב הנלהב שבא לראיינה לרגל יום חגה); גאוותנית ובמקביל חסרת ביטחון, ומי שמשתמשת בסבל הרב שלה בכדי לתדלק את היצר האמנותי שלה.
במובן הזה, "שרה ברנארד – האלוהית" עסוק יותר בקו הדק בין אותה ברנארד "האלוהית" בעיני החברה לבין המציאות עצמה, או בחזרה לרגע המסוים בזמן שבו החלו להתערבב חייהם האישיים של הכוכבים עם ה"סלבריטאות", מאשר לגרום לקהל להזדהות עם דמות ברורה ורצונותיה. במילים אחרות, סרטו של ניקלו שקול יותר לקריאה ברומן ביוגרפי רווי ריכולים וסיפורים עסיסיים מאשר לצפייה בדרמה מרגשת אודות אדם ומאבק חייו. מהנה ככל שזה יהיה, הסרט מאבד את קשב הצופה במחצית הסרט ומעדיף לחזור ולבלבל בין מציאות לבדיה כשהוא נע בין סיטואציה אחת לשנייה.
לא היו רבות או רבים אחרים כמו שרה ברנארד, ובדומה קשה באמת לקטלג את "שרה ברנארד – האלוהית" להגדרה אחת ברורה – דרמה ביוגרפית מאתגרת? ניסוי אמנותי? תהייה על תפקיד הקולנוע בניסוח אמת ושקר? בין כה וכה, אלו מאיתנו שמעוניינים לזווית טיפה אחרת בז'אנר שחוק ימצאו בסרט הזה עניין.
שרה ברנארד - האלוהית
(עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות