ברידג'ט ג'ונס (רנה זלווגר) הנה רווקה צעירה בת 32, שאינה שופעת אינטלקט וטקט יתרים, אם כי עודפי בשרה שופעים בהחלט. לאחר עוד שנה בחייה שהייתה רצופה באלכוהול, סיגריות והיעדרה המוחלט של נוכחות גברית בחייה, היא מחליטה לשבת ולכתוב יומן, בו תתעד את המהפך שהיא מתכננת לעשות בחייה: למצוא גבר רגיש, נחמד ואוהב - כזה שהוא בדיוק ההפך ממעבידה בהוצאת הספרים, דניאל קליבר (יו גרנט) - גבר שרמנטי, ציני ורודף שמלות מושבע. ביומן היא מתעדת את ספירת הקלוריות שלה, מס' הסיגריות (כמו גם התירוצים למינונים המוגברים שלהן), יחידות האלכוהול שצרכה ועדו כהנה וכהנה טובין. ברידג'ט ג'ונס, המחלקת את זמנה בין הוצאת הספרים בה היא עובדת ובין צפייה בסדרות טלוויזיה ויציאה עם חבריה הציניקניים, אכן רוצה חבר סוף סוף. ניסיונותיה של הסביבה המשפחתית-בריטית טיפוסית לשדך לה את מכרה הישן מארק דארסי (קולין פירת'), עו"ד לזכויות אדם אותו היא חושבת לצנון מצוי, גם אינם מוסיפים, והיא מוצאת את עצמה מעבירה את השנה המוזרה בחייה.לסרט הלכתי לאחר שקראתי זה מכבר את ספרה של הלן פילדינג, המשמש מקור לעיבוד הקולנועי לעיל, ואני שמח לדווח שמדובר בעיבוד מצוין וקולח לספר, ובנקודות רבות אף משעשע ממנו. הדבר הראשון ששמים אליו לב בסרט הנו המבטא המעין-בריטי המוזר שרנה זלווגר אימצה לעצמה. אבל במהרה שוכחים לגמרי מהעובדה הזו, ונסחפים אל תוך המארג העלילתי הדחוס בן 98 הדקות שטווה הבמאית, ונקשרים - כמו בכל סרט בריטי טוב - אל הדמויות ואל הסיטואציות הכה מוכרות, ועם זאת כה מבדחות ומרגשות כאחד, אותן חווה הדמות ה"אלי מקבילית" במהלך השנה בה היא מתעדת את התקדמותה (או יותר נכון, חוסר התקדמותה…) בחיפוש אחר הגבר המושלם.
פרסומת
רנה זלווגר, כך נראה, עושה את צעדיה באופן מדוד כלפי מעלה. השחקנית שהתגלתה בסרט "ג'רי מגוויר" בהופעה כובשת, הוכיחה כבר שלא מדובר בקטע חד פעמי, ומשחקה המעולה בקומדיית הביזאר "האחות בטי" משך אליו את עיניהם של אנשי התעשייה הקולנועית, כמו גם את עיני המבקרים, והיא הפכה להיות חביבת הקהל במהרה. מוקדם עדיין יהיה לקרוא לה "ג'וליה רוברטס הבאה", אבל בהחלט הייתי מהמר על קריירה מוצלחת, בכפוף להנחה שהיא תבחר את תסריטיה בקפידה. כשרונה בולט לעין, והיא משדרת מתיקות סכרינית, שפשוט לא נמאס ממנה. הקטע הראשון בסרט, בו היא יושבת מול מסך הטלוויזיה ושרה את הקלאסיקה all by myself ישר כובש את לבו של כל צופה מצוי, והיא פשוט משהו, זאת. גם יו גרנט וקולין פירת נותנים הופעה נאה, וכך נכון לגבי רוב השחקנים בסרט - דמויות בריטיות אופייניות, שאין בלעדיהן כדי להשלים סרט בריטי טוב.אה, כן ושכחתי - כמובן, הרומנטיקה. ישנה, והרבה ממנה, וכשהיא מתובלת בהרבה תובנות - חלקן ציניות, חלקן מקסימות - היא בהחלט הופכת את הסרט לחוויה זוגית מובטחת.
לסיכום: משחק טוב מאד, עיבוד מצוין ומהנה, רומנטיקה כמו שצריך, קצר מדי. 9 בסולם יגאל.
סרט קליל ומבדר.
המשחק מעולה, הצילום לא רע בכלל, הפס-קול די מוסיף לאווירה הקומית, הבדיחות שנונות ומשעשעות, העריכה טובה והדיאלוגים נחמדים וחביבים אך התסריט והעלילה קלישאתיים, לא מחדשים דבר, לפעמים תמציתיים מידי, לעיתים מעט מחופפים ובקיצור לא יותר מסבירים מינוס.
בקיצור, לא יותר מדרך מעולה להעביר בכיף שעה וחצי. אפשרי לצפייה אך לא חובה (מגיע לו אפילו 6.5).
סרט משעמם, לא חובה לרוץ לקולנוע. יו גרנט מעצבן, רנה זלינגוור מעצבנת. סרט שנשים כנראה יבינו, אותי הוא שיעמם.
אך הוא עדיין עשוי טוב אז אני לא קוטל אותו לגמרי.
שלח/י
יו גרנט
רנה זלווגר
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות